יש רגע בחוג שבו האולם כולו שותק. ילד בן תשע עומד במרכז אולם הפרקט, כפות ידיו פתוחות מעט קדימה, נושם עמוק. מולו כלב קטן וזהוב, שזנבו מתנפנף בהתלהבות. הכלב אינו רץ אליו. הוא מחכה.
הילד לוחש: "אליי". הכלב מתקדם צעד. "יופי", אומר הילד בשקט, והזנב מתנפנף חזק יותר.

לכאורה זהו שיעור באילוף כלבים. למעשה, זהו שיעור בתקשורת, בסבלנות, בביטחון עצמי ובעיקר בהבנת האחר.

הגעתי למתנ"ס רקפות בראשון לציון כדי לצפות ולהבין בשיעור אילוף כלבים לילדים ולפגוש את יובל מור, הצעירה מחולון, מדריכת אילוף וכלבנות טיפולית. (052-544-4909)

יובל אהבה כלבים מאז ילדותה וחלמה להיות וטרינרית. במהלך שירותה הצבאי התעקשה לעבור גיבוש ליחידת עוקץ, הצליחה והפכה לכלבנית צבאית.

"עוקץ זה לא רק מה שרואים בסרטים", היא מספרת. "יש הרבה טיפול בכלבים, עבודה עם ציוד כלבני והתעסקות בנושאים וטרינריים. הכלבים שם הם חלק מהפעילות המבצעית".

ביחידה משרתים כלבים המאומנים למשימות שונות, ובהן איתור חומרי נפץ, גילוי סמים ותקיפה. השירות לימד אותה עד כמה עמוק יכול להיות הקשר בין האדם לכלב ועד כמה חשובים האמון והאחריות ההדדית.

לאחר שעברה ניתוח נאלצה לעזוב את תפקיד הלוחמה ובהמשך השתחררה מצה"ל ויצאה לטיול בהודו. שם המשיכה להתבונן בקשר שבין בני אדם לכלבים והחליטה להפוך את אהבתה למקצוע.

חשוב לא להתרגז

כשחזרה לישראל למדה אילוף כלבים וכלבנות טיפולית, תוך התמקדות בשיטות חיוביות המבוססות על חיזוקים, תקשורת והבנת התנהגות הכלב.

כיום היא מדריכה ילדים בבתי ספר ובמתנ"סים, ומלמדת אותם הרבה מעבר לפקודות האילוף.

כבר בתחילת המפגש עם יובל, הילדים והכלבים, הבנתי שלא מדובר בחוג שבו הילדים מגיעים רק כדי ללטף כלבים ולשחק איתם.

יובל עובדת עם קבוצות קטנות, המאפשרות לה להעניק תשומת לב אישית לכל ילד ולכל כלב.

בשיעור שבו ביקרתי השתתפו ארבעה ילדים וארבעה כלבים קטנים. הבחירה בכלבים קטנים אינה מקרית. הם מאפשרים גם לילדים החוששים מכלבים גדולים להתקרב אליהם, להרגיש בטוחים ולפתח בהדרגה קשר של אמון.

הילדים לומדים פקודות בסיסיות כמו "שב", "ארצה", "אליי" ו"עזוב", אבל מאחורי כל פקודה מסתתר שיעור חשוב יותר.

במרחק קטן מהם היה מונח צמיג כחול המשמש לפעילות והליכה סביבו, וכשכלב אחד פעיל כלבים נוספים ממתינים בנחת על רצפת החדר

איך מבקשים משהו בצורה ברורה? כיצד מתמודדים עם סירוב? מה עושים כאשר הכלב אינו משתף פעולה? ובעיקר, איך מתאפקים ולא מתרגזים כשהדברים אינם מתרחשים מיד?

"ילדים חושבים לפעמים שכלב מקשיב כשצועקים עליו", מסבירה יובל. "אני מלמדת אותם שכלב מקשיב כשאנחנו ברורים, רגועים ובטוחים בעצמנו".

עמדתי בצד האולם, התבוננתי בילדים וצילמתי אותם בשעת העבודה.

מעוקץ למתנ"ס יובל מסבירה. צילום: ישראל פרקר

מתייחסים ברצינות לכלבים

כל ילד קיבל הזדמנות לפקד על הכלב, לתת לו הוראה ולתגמל אותו במזון טעים כאשר ביצע אותה. הם טרפו אותו במהירות. היו רגעים שבהם הכלבים שיתפו פעולה מייד, והיו גם רגעים שבהם העדיפו להתעניין במתרחש מסביב. ברגעים האלה התגלתה משמעות השיעור.

הילדים למדו שלא כל בקשה נענית מיד, ושכדי להשיג שיתוף פעולה צריך לפעמים לחזור על הפעולה, לשנות את הדרך ובעיקר להתאזר בסבלנות.

ראיתי ילדים מתכופפים לגובה הכלב, מושיטים יד בזהירות, מחכים לתגובה ומחייכים כשהוא מתקרב אליהם. כל הצלחה קטנה הפכה לרגע של שמחה. כל פקודה שבוצעה זכתה למילת עידוד ולחיזוק חיובי.

ומה שבלט במיוחד היה הרצינות שבה התייחסו הילדים למשימה. הם לא רק שיחקו עם הכלבים. הם ניסו להבין אותם.

גם הצפייה בהדרכה היא חלק מהלמידה. הילדים עוקבים אחר ההדגמות של יובל, ובהמשך מתנסים בעצמם. המעבר מהתבוננות למעשה נותן להם הזדמנות ליישם את ההסבר ולבחון כיצד הכלב מגיב.

לא לכל ילד יש אפשרות לגדל כלב. יש משפחות המתגוררות בדירות קטנות, הורים שאינם מעוניינים בבעל חיים בבית או כאלה שאינם יכולים להתחייב לטיפול היומיומי.

עבור ילדים אלה החוג מאפשר מפגש קבוע עם כלבים, תוך הדרכה מקצועית ולמידה מעשית.

יובל מספרת כי בעבודתה היא פוגשת ילדים עם קשיי קשב וריכוז, ילדים ביישנים וילדים המתקשים ביצירת קשרים חברתיים.

לעיתים דווקא הקשר עם הכלב מסייע להם להיפתח. ילד המתקשה לדבר בפני חבריו עשוי למצוא שקל לו יותר לפנות לכלב. ילד המתקשה להתרכז בכיתה עשוי לגלות יכולת התמדה כאשר הוא ממתין שהכלב יבצע פקודה.

"כלב לא שופט אותך", אומרת יובל. "הוא לא שואל איזה ציונים קיבלת ולא מתעניין אם אתה מקובל בכיתה. הוא מגיב להתנהגות שלך, לקול שלך ולשפת הגוף שלך".

הכלבנות הטיפולית משתמשת בקשר עם הכלב כדי לתרגל מיומנויות רגשיות וחברתיות. בין היתר, הילדים לומדים ויסות רגשי, אהבה, ביטחון עצמי, תקשורת לא מילולית והצבת גבולות.

חשוב להדגיש שאין מדובר בפתרון קסם לכל קושי אך הפעילות עשויה להיות כלי חינוכי משמעותי.

מלווים לוחמים שנפגעו

אחד הנושאים החשובים הוא תפקידם של כלבי סיוע. לוחם שנפצע במהלך שירותו מלווה כיום בכלב סיוע. הכלב מסייע לו בפעולות יומיומיות, מרים חפצים שנפלו, מסייע בפתיחת דלתות ומאומן להגיב למצבי מצוקה.

אסור להפריע לכלב סיוע בזמן עבודתו. "כשרואים כלב עם אפודת עבודה, לא רצים ללטף אותו ולא קוראים לו", מדגישה יובל. "הכלב נמצא בתפקיד, ותשומת הלב שלו צריכה להיות מופנית לאדם שהוא מסייע לו".

קיימת גם אחריות הכרוכה בגידול כלב. כלב זקוק למזון, למים, לטיולים, לטיפול רפואי, לפעילות ולחברה. הוא אינו חפץ שאפשר להניח בצד כשנמאס לשחק איתו.

צריך להוציא אותו לטיול ולעשות צרכים גם כשקר וגשום. "כלב זו התחייבות לשנים רבות", מסבירה יובל. "מי שמאמץ כלב צריך להבין שהוא אחראי ליצור חי שתלוי בו".

זהו אולי אחד המסרים החשובים ביותר שהילדים לוקחים הביתה.

בסיום השיעור הכלבים כבר היו עייפים. חלקם נשכבו על רצפת האולם, והילדים המשיכו ללטף אותם בעדינות. ההתלהבות של תחילת המפגש התחלפה ברוגע. הילדים כבר ידעו שלא ניגשים לכלב בפתאומיות, שלא מושכים בפרוותו ושחשוב לאפשר לו לבחור אם הוא מעוניין במגע.

שאלתי את יובל מה למדה מכל השנים שבהן היא עובדת עם כלבים, בצבא, במהלך לימודיה ובפעילות עם ילדים.

התשובה שלה הייתה פשוטה: הקשר עם הכלבים מלמד גם אותנו להיות סבלניים יותר, ברורים יותר, אחראים יותר וקשובים יותר לסביבה.

כשיצאתי מהמתנ"ס חשבתי על הילדים שראיתי. הם הגיעו ללמוד לאלף כלבים, אבל בדרך תרגלו גם דברים שחשובים בחיים עצמם: להקשיב, להתאפק, להתחשב, להתמודד עם אכזבות ולשמוח בהצלחות קטנות.

בין חוגי הספורט, המוזיקה והרובוטיקה, מתקיים בראשון לציון גם חוג שבו המורים אינם רק בני אדם. לחלק מהמורים יש ארבע רגליים, אף רטוב וזנב מתנפנף.

והשיעור החשוב ביותר שהם מלמדים אינו על כלבים. הוא על בני אדם.