לפעמים הבטחה של ראש עיר נשארת תלויה באוויר עשרות שנים.
ולפעמים, אחרי שכמעט נשכחה, מגיעה אישה אחרת ומחליטה להחזיר אותה אל השולחן.
מה מחבר בין חנה לוין, ראשת העיר הראשונה של ראשון לציון, לבין ליאל אבן -זהר, ממלאת מקום ראש העיר כיום?
לכאורה – כמעט שמונים שנה מפרידות ביניהן.
אבל יש ביניהן חוט אחד, היסטורי ועירוני, שמחבר בין שתי נשים שפעלו בראשון לציון בתקופות שונות לחלוטין.
זהו החלום להקים בראשון לציון מוזיאון שיספר את סיפור הגפן והיין ואת סיפורו של היקב ההיסטורי – אחד מסמליה הגדולים של המושבה שהפכה לעיר.
כאשר העירייה רכשה את בית יד לבנים, במשמרת של חנה לוין, ניתנה, על פי העדויות שבידי, התחייבות הקשורה לאנשי הברון רוטשילד ולמורשת היקב – שהמקום ישמר את סיפורם של הגפן, היין והיקב של ראשון לציון.
ואני אומר זאת לא רק מכוח זיכרון אישי.
בידי עדות של אישיות משמעותית, שהכירה את העובדות מקרוב, והיא מחזקת את הידוע לי על אותה התחייבות.
זו הייתה הבטחה עם משמעות.
כי ראשון לציון אינה רק המקום שבו הוקם אחד היקבים החשובים בארץ.
היא אחת הערים שבהן היין הוא חלק מסיפור חייה.
כאן נבנתה תעשיית היין העברית בראשיתה. כאן נפגשו אדמה, כרמים, עבודה עברית וחזון ציוני.
והיקב היה הרבה יותר ממפעל – הוא היה סמל.
אלא שהשנים חלפו.
ובמשמרת שבה עמדו בראשות העירייה עו"ד חנניה גיבששטיין מאיר ניצן, ההתחייבות הזו, לפי העדויות והתיעוד שבידי, לא התממשה כפי שנאמר.
החזון נשאר מאחור.
היקב נשאר.
בית הפקידות השני, אשר לימים הוסב לבית יד לבנים – גם הוא נשאר.
ההיסטוריה נשארה.
אבל המוזיאון לא קם.
בניין היקב הישן. כאן אמור לקום המוזיאון. צילום: מהאוסף של זאב קרניצמן
וכאן, שנים רבות לאחר מכן, נכנסת לתמונה ליאל אבן-זהר.
ואני אומר זאת בלי קשר לתואר, לקואליציה או לפוליטיקה.
יש בעירייה היום "לביאה" שנכנסה למאבק הזה.
ליאל אבן-זהר פועלת ללא לאות לקידום הרעיון להקים במבנה ההיסטורי של היקב מוזיאון שיספר את סיפור הגפן, היין ומורשת ראשון לציון.
והמבנה הזה אינו עוד בניין.
הוא מבנה היסטורי המוכרז לשימור.
וזה בדיוק המקום שבו מתחברת ליאל אבן-זהר לחנה לוין.
חנה לוין הייתה הראשונה.
ליאל אבן-זהר היא זו שפועלת, עשרות שנים מאוחר יותר, להחזיר לחיים הבטחה שניתנה בתקופתה של ראשת העיר חנה לוין המנוחה.
ונשארנו רק מעטים שזוכרים .
יש משהו שהמסמכים לבדם אינם יכולים לעשות.
הם אינם יכולים לספר איך נראתה העיר.
איך דיברו בה.
מי היו האנשים.
מה נאמר מאחורי הקלעים.
ומה נשאר בזיכרון של מי שחי כאן באותן שנים.
נשארנו מעטים.
אנשים שהזיכרון של ראשון לציון הישנה אינו אצלם חומר ארכיוני – הוא חלק מהחיים שלהם.
אני נמנה עם אותם מעטים.
לא משום שאני מחזיק באמת כולה, אלא משום שאני מחזיק פיסה ממנה.
פיסה שאסור שתיעלם.
ולכן אני, יחד עם עוד כמה אנשים שמכירים את הסיפור, מנסים לעשות את מה שאנחנו עדיין יכולים: לספר, להזכיר, להביא עדויות, לחבר בין העבר להווה ולפעול כדי שהרעיון הזה לא יישאר שוב בגדר הבטחה.
והפעם יש גם מי שמוכן להקשיב ולפעול.
ליאל אבן-זהר.
יש לנו הערכה עמוקה למי שמוכן לקחת על עצמו מאבק שאינו בהכרח שלו, רק משום שהוא מבין שהוא שייך לעיר כולה.
לכן התמיכה שלנו בליאל מלאה.
לא תמיכה פוליטית.
תמיכה במעשה.
בתקווה שמבנה היסטורי כמו היקב , לא יהיה רק מבנה לשימור, אלא יהיה גם זיכרון לשימור.
כי בעוד כמה שנים אולי כבר לא יהיו כאן רבים שיוכלו לספר את הסיפור בגוף ראשון.
אבל אם המוזיאון יקום, הסיפור יישאר.
והדורות הבאים יוכלו להיכנס בשעריו ולשאול:
מי עשה כאן יין ?
מי שתל כאן את הכרמים ?
מי בנה כאן את ראשון לציון ?
ומי, לפני עשרות שנים, הבטיח שסיפור הגפן והיין לא ייעלם?
ואולי אז, בין קירותיו של היקב ההיסטורי, תינתן סוף-סוף התשובה.
חנה לוין הבטיחה.
השנים עברו.
ועכשיו ליאל אבן-זהר פועלת לקיים.
ואם היא תצליח – זו תהיה לא רק הקמת מוזיאון.
זו תהיה סגירת מעגל של ראשון לציון.
• זאב קרניצמן הוא מייסד ומנהל קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון – ממושבה לעיר", בה חברים אלפים רבים של אנשי ראשון בעבר ובהווה.
זאב קרניצמן. צילום: פרטי
דור רביעי בראשון לציון.