מה לדיסקוטק הגדול של ראשון ולבית מכבי?
אז ככה.
בימי שישי ובמוצאי שבת, כשהחנויות כבר נסגרו, הרחובות התחילו להתרוקן והעיר הייתה נכנסת לאווירה של שבת, היה קורה משהו בבית מכבי שברחוב זד"ל, ממש מול קולנוע ראשון.
היום, למי שלא זוכר, עומד שם בניין העירייה.
אבל אז עוד לא ניהלו שם את העיר.
אז פשוט רקדו בה.
אולם ההתעמלות של בית מכבי היה משנה את עורו.
המתקנים והספסלים היו מפנים מקום לרחבת ריקודים, והמקום היה מתמלא בצעירי רישון.
ומי לא היה שם?
פול אנקה, ניל סדקה, הפלטרס, אלביס, קליף ריצ'רד ועוד רבים וטובים.
לא שהם באמת הגיעו לראשון לציון.
כמובן – הם הגיעו דרך התקליטים, הרמקולים והלבבות של הצעירים.
והיו מגיעים לשם לא רק צעירי העיר.
החיילים בני ראשון שהיו חוזרים לחופשת שבת מהצבא, עם המדים, הנעליים הצבאיות והגעגוע הביתה, היו מגיעים בהמוניהם לבית מכבי.
אחרי שבוע בבסיס, פתאום מוזיקה, חברים, בנות, ריקודים – ובעיקר התחושה שחזרנו הביתה.
הבנים היו עומדים בצד, הבנות בצד השני.
וכל אחד היה עסוק בשאלה החשובה ביותר של הערב: מי יזמין את מי לריקוד הראשון?
ואחר כך היו הריקודים הסלוניים, הרוקנרול, הרומבה והסלואו, הצחוקים, המבטים שנמשכו קצת יותר מדי זמן, והאהבות הגדולות של גיל, שבו לא היה צריך אפליקציה כדי להכיר.
מספיק היה מבט.
שם, בבית מכבי, פרצו כמה מן האהבות הטהורות של רישון לציון.
אהבות שלא היו להן הודעות WhatsApp, לא אימוג'ים ולא "נראה מה יהיה".
היה תקליט.
היה ריקוד.
היה לב.
והיה לפעמים גם אבא שעמד בשער וחיכה שהבת תחזור בזמן…
והיום, כשעוברים ברחוב זד"ל ורואים במקום את בניין העירייה, קשה להאמין שפעם, בדיוק כאן, צעירי ראשון היו נפגשים ורוקדים עד שהלילה היה נגמר.
כי לפני שבבניין הזה התחילו לנהל את ראשון לציון – בבית מכבי, בערבי שישי ושבת, התחילו לנהל לנו את הלב.
• זאב קרניצמן הוא מייסד ומנהל קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון – ממושבה לעיר", בה חברים אלפים רבים של אנשי ראשון בעבר ובהווה
זאב קרניצמן. צילום: פרטי
בתקופתינו באייטיז בערבי שישי היינו רוקדים באוהל המכבידאנס בחנייה של בית מכבי הישן ובשבתות הגענו לראות את חברינו לספסל הלימודים משחקים כדוריד . מסתבר שלעולם מכבי תהיה קשורה דיסקו לבילוים שלנו בראשון