נועה זנדר ז"ל , בוגרת בית ספר רמז בראשון לציון, בת למלי ועמית זנדר ואחות לחן, גל ויובל.

נועה, ילדה של שמחת חיים, אור ואהבה.

חיית כל יום כאילו הוא האחרון.

צחקת, שמחת, והלכת בעולם בצעדים של שמחה, כמעט בדילוגים.

כמו פיה קסומה, פיזרת סביבך את כל הטוב שבך, נגעת בלבבות והותרת אחרייך שובל של אור בכל מקום שבו היית.

נועה עלתה לכיתה א׳ בבית ספר רמז, וכבר אז בלטה בבגרות יוצאת דופן, ברגישות עמוקה ובאינטליגנציה רגשית מופלאה.

אהבת מאוד את בית הספר ואת חברייך, אבל יותר מכול ידעת לראות את מי שסביבך באמת.

שמת לב לילדים שהיו להם פחות חברים, דאגת לשלב אותם, הזמנת אותם לביתך והענקת להם תחושה שהם שייכים. הלב שלך תמיד היה פתוח לאחר.

הנתינה שלך לא הייתה סיסמה, אלא דרך חיים. בגיל 13 וחצי, מיוזמתך, הסתפרת ותרמת את שיערך הארוך והיפה לחולות סרטן.

מעשה אחד, שכל כך אפיין אותך, ילדה צעירה שכבר אז הבינה כמה כוח יש ביכולת לעשות טוב למען מישהו אחר.

מלי, אמא שלך, עובדת בבית החולים שיבא.

בכל פעם כששמעת על אדם הזקוק לעזרה רפואית, מיד פנית אליה וביקשת שתסייע לו.

וגם לאחר שהעזרה ניתנה, לא הסתפקת בכך.

התקשרת, התעניינת ושאלת לשלומם.

כי אצלך, נועה, אכפתיות לא הסתיימה במעשה טוב. תמיד המשחת בדאגה אמיתית לאדם שמולך.

היית נערה צעירה עם אנרגיות טובות, קלילות ושמחת חיים מדבקת.

ידעת לזרום עם החיים, ליצור קשרים בקלות ולחבר בין אנשים.

היו לך מעגלי חברים רבים מכל מקום, כי בכל מקום שאליו הגעת ידעת להשאיר חותם ולגרום לאנשים לרצות להיות בקרבתך.

עם שחרורך מצה"ל כבר תכננת את הטיול הגדול לדרום אמריקה.

חלמת, התרגשת וחסכת כסף לקראתו. היו לך עוד כל כך הרבה מקומות לראות, חוויות לחוות, אנשים לפגוש וחלומות להגשים.

ואז הגיעה תקופת הקורונה, ונועה הבוגרת שלנו חזרה אל בית ספר רמז, הפעם כנאמנת קורונה.

המורות שליוו אותך בילדותך פגשו אותך מחדש, וכעבור זמן קצר הקשרים המקצועיים הפכו לחברות של ממש.

היית אהובה על הילדים, ההורים והצוות החינוכי, והנוכחות שלך מילאה את בית הספר באנרגיה טובה ובשמחה.

היית דעתנית, אמיצה, לוחמת צדק אמיתית.

כשניצבה בפנייך מטרה, לא ויתרת. ידעת לעמוד על שלך, להשמיע את קולך ולהיאבק על מה שהאמנת בו.

היה בך שילוב מיוחד של רוך ועוצמה, של רגישות ונחישות, של לב ענק ורוח שאי אפשר היה לעצור.

רשמית, הגעת לסייע בהתמודדות עם הקורונה, אבל בפועל עשית הרבה מעבר לכך.

ראית ילד שקשה לו, וניגשת אליו. הבחנת בילד שזקוק לחיזוק, והענקת לו אותו.

יצאת עם ילדים להפסקות, הקשבת, עודדת והעצמת.

גם הפעם, כמו תמיד, לא יכולת להישאר אדישה למי שהיה זקוק לך.

גם כשכבר היית בוגרת, המשכת להיות אותה נועה שראתה כל אדם, שהבחינה בפרטים הקטנים ושידעה להעניק בדיוק את מה שהיה חסר.

נועה יקרה שלנו, היית בלתי נשכחת בחייך, ולצערנו, גם בלכתך.

בשבעה באוקטובר נגדעו באכזריות חייך, כשנרצחת במסיבת הנובה.

קשה לתפוס את הפער הבלתי נתפס בין החיים המלאים כל כך שהיו בך לבין האובדן הנורא שהותיר חלל עצום בלבבות של כל כך הרבה אנשים.

נועה, את לא רק הסיפור של היום הנורא שבו נלקחת מאיתנו.

את הרבה יותר מזה.

פינת הזיכרון לנועה בבית הספר רמז. צילום: פרטי

את הילדה שצחקה ודילגה במסדרונות רמז, הנערה שפתחה את ביתה בפני אחרים, הצעירה שתרמה את שערה, החברה שתמיד הייתה שם, והאישה הצעירה שבחרה שוב ושוב לראות את האחר ולעשות טוב.

השארת אחרייך שובל של אהבה, של נתינה, של דעתנות ושל מלחמות צדק. השארת אחרייך אנשים רבים כל כך שנגעת בחייהם, ילדים שהעצמת, חברים שאהבו אותך וצוות חינוכי שזכה להכיר אותך מקרוב.

בבית ספר רמז, המקום שבו התחיל מסע חייך, נמשיך לזכור אותך כפי שהיית: מלאה באור, בצחוק, בטוב לב ובשמחת חיים שאין לה גבול.

בבית הספר הוקמה גינת הנצחה לזכרה ולזכר בר רוזנשטיין, חייל גולני שנפל גם הוא ב- 7 באוקטובר

השנה בחרנו להנציח את נועה ואת דרכה במסר שנכתב על חולצות הבוגרים של שכבת ו'. על החולצה כתוב: "תהיו טובים, המשיכו בדרכה של נועה".

הלוואי שהיינו יכולים להחזיר לך מעט מכל הטוב שהענקת לעולם.

נועה, היית ותמיד תהיי חלק ממשפחת רמז.

האור שלך לא יכבה, והזיכרון שלך ימשיך להאיר את דרכנו.

יהי זכרך ברוך.

אורלי הדר, מנהלת בית ספר רמז

המנהלת אורלי הדר. צילום: פרטי

• הורים, אחיות ואחים, בני משפחה, מורים, חברים. כל מי שרוצה להנציח מישהו מחללי 7 באוקטובר יכול לשלוח את הפרטים + תמונה
• למייל: zuryoav200@gmail.com
• אנחנו נראה בזה כבוד גדול להנציח את זכרם