"אבא שלי, סמוך הקטן, שמשון רבינוביץ ז"ל, היה תמיד אומר לי 'הדברים הרעים באים לבד, את הטובים אנחנו צריכים להביא". כך פתח עו"ד מומי רבינוביץ' את הערב הקסום של השירה בציבור בפרדס רבינוביץ בראשון לציון בשבת האחרונה שארגנו הוא ואשתו, עו"ד יונית רביב.

כמאתיים איש, ראשונים, ראשונים לשעבר וראשונים בלב, הגיעו לפרדס האחרון המניב בראשון לציון כדי לשיר יחד עם ללי שמר, בתה של המשוררת, הזמרת והמלחינה, נעמי שמר ז"ל, ועם מי שליווה אותה בשירה ובגיטרה, לירן סלע.

זו לא הייתה סתם שירה בציבור.

שמר, ליוותה כל שיר מהמבחר העצום משיריה של אמה, בסיפור המסתתר מאחוריו.

עצי האשכוליות וחורשת האקליפטוס

כך נהנו אלו שישבו מתחת לעצי האשכוליות מהסבר מרגש על השיר "חורשת האקליפטוס".

ללי סיפרה כי השיר נכתב ככל הנראה בשנת 1962, לקראת חגיגות היובל של קבוצת כנרת – המקום שבו נולדה וגדלה נעמי שמר.

הוא נכתב תחילה כחלק מהמחזמר לילדי הקבוצה, “כיצד שוברים חמסין”, שהועלה במסגרת מסיבת הסיום של המחזור הראשון בבית הספר היסודי של כנרת, שכונה “כיתת העשור”.

השיר אינו מתאר חורשה דמיונית.

הוא קשור לחורשת האקליפטוסים שבכניסה לקבוצת כנרת, סמוך לבית המוטור ועל גדת הירדן.

החורשה ניטעה בראשית המאה ה- 20, בין היתר כדי לייבש את הביצות באזור.

ילדי כנרת, ובהם נעמי שמר, חלפו בה בדרכם לבית החינוך בדגניה א׳.

השיר נפתח ב“כשאמא באה הנה יפה וצעירה”, ומספר למעשה את סיפור דור ההורים – החלוצים והחלוצות שהגיעו לעמק הירדן, עבדו את האדמה, נטעו עצים, הקימו בית וקהילה.

לכן ה“אמא” בשיר מזוהה עם סיפורה של רבקה ספיר, אמה של נעמי שמר, האישה החלוצה של העלייה השלישית וההתיישבות בעמק, שהייתה משכמה ומעלה, פשוטו כמשמעו.

הדימויים “החורשה, הגשר, הסירה וריח המלוח על המים” אינם רק תפאורה נוסטלגית.

הם מקפלים בתוכם את נוף הילדות של שמר, את הירדן והכנרת, ואת המתח המרכזי בשיר:

הזמן חולף – ילדים נעשים נערים, דור המייסדים מתבגר ונעלם – אבל “על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה”.

ללי גם סיפרה איך אמה הייתה שוברת מוסכמות, כאשר במהלך המתיחות הביטחונית דרשה, וקיבלה, אישור לשלוש שנים של לימודי מוזיקה, שנתיים בתל אביב ושנה בירושלים.

על הקשר של אמה לטיולים ולארץ, ללי סיפרה בחיוך:

“אמא לא אהבה מאמצים פיזיים ניכרים, היא אהבה את הארץ בלב, ופחות ברגליים”.

האמירה נקשרה לזיכרון מטיול בת־המצווה של נעמי באזור הבניאס ומקורות הירדן, זיכרון שלפי הסיפור חלחל לימים לשיר “לשיר זה כמו להיות ירדן”.

בשיחה על מקורות יצירתה של נעמי, ללי הדגישה את המקום של קבוצת כנרת ושל הוריה של נעמי, רבקה ומאיר ספיר.

לדבריה, נעמי אמרה על אמה רבקה: “אני חייבת לה את חיי המקצועיים”.

שני חברים. מאותו הכפר

הרגע המרגש ביותר בערב היה הסיפור מאחורי השיר, "אנחנו שנינו מאותו הכפר".

“אנחנו שנינו מאותו הכפר” צמח מחברות אמת בין שני בני נהלל.

הוא נכתב בשנת 1966 בעקבות היכרותה של נעמי שמר עם שני חברי ילדות מנהלל:

זאב “זאבל׳ה” עמית ויוסף “יוסל׳ה” רגב.

הם גדלו יחד בנהלל, לחמו במלחמת העצמאות, שירתו ביחידה 101, ובהמשך פעלו יחד במסגרת המוסד.

השניים פגשו את שמר בפריז בשנת 1964, וסיפוריהם על הילדות המשותפת, השירות והקשר העמוק ביניהם הפכו חומר גלם לשיר.

המילים הראשונות: “אותה קומה, אותה בלורית שיער / אותו חיתוך דיבור” – נשענות על הדמיון והזיקה המיוחדת בין שני החברים.

זהו שיר על חברות כמעט תאומית: ילדות באותו מקום, שדות, כיכר הכפר, לילות שישי – ובהמשך, לצערנו, גם מלחמות.

הראשונים לשיר: מימין: בני אבירם, חני אבירם, ישראל פרי, איציק ברי, אורנה פרי, תמי לאוטרבך, חקווה ברי, גילה דביר, והכסא הריק, איתן דביר. צילום: יואב צור

חזרנו הביתה בעננים

תגובות המשתתפים בערב המיוחד לא איחרו לבוא.

דוגמא קטנה: "מומי. אתה הלב וההרגשה אמיתית של בית. היוזמה והחיבורים שאתה מצליח ליצר מדי שנה, לזכר אביך ז"ל ולכבודה של אמך דרורה, שתזכה לחיים ארוכים וטובים – מראים כמה כבוד נשמה ואהבה יש בך, למשפחתך ולחברייך".

יוסי אלטמן, בנקאי בכיר בדימוס, כתב: "להגיע למקום המדהים של משפחת רבינוביץ, לפגוש את החברים היקרים ולשיר נעמי שמר, מה עוד צריך הבן אדם. כל הכבוד ליונית ומומי. שנה טובה ובשורות טובות".

איילה ויורם ראב"ד כתבו: "תודה על הערב. היה עונג לנשמה. חמודים כולם. ערב מחבק, משמח ומפיח תקווה. אין עליכם".

עו"ד ארז לבנון ואשתו נורית, כתבו: "יונית, מומי, אנחנו מתרגשים לחזור ולציין: היה לנו ערב מרגש, איכותי, אמיתי, חברי ברמה הגבוהה ביותר. הרגשנו לשעתיים בערב הזה בארץ ישראל היפה והטובה. זו של ההורים שלנו".

ומוטי ורניק, בעל המוסך האגדי מראשון לציון, סיכם: "ערב בלתי נשכח. אחותי חזרה הבית בעננים".