כולנו עוצרים פעמים רבות ברמזור האדום ברחוב אחד העם, בפינת רחוב הכרמל בראשון לציון, ומביטים בבית המשומר והמטופח הניצב בפינת הרחובות – בית יד לבנים.

גם אני ראיתי אותו אינספור פעמים.

ידעתי שזהו בית יד לבנים, אבל כשהבטתי בבניין הוותיק ובמרפסת המיוחדת שלו, הסתקרנתי לדעת מה היה כאן לפני שהמקום הפך לבית יד לבנים?

מי בנה את הבית? מי התגורר בו? ומה עבר עליו במשך יותר מ־100 שנות קיומו?

החלטתי ללמוד את סיפורו וככל שהעמקתי, גיליתי שזהו מבנה שעל תולדותיו אפשר לספר הרבה כחלק מסיפורה הארוך של ראשון לציון.

הוא נבנה עבור פקידות הברון רוטשילד, אירח את בנימין זאב הרצל, שימש את הנהלת המושבות ואת הנהלת היקבים, והפך לבית יד לבנים, המקום שבו מנציחה ראשון לציון את בניה ובנותיה שנפלו.

בית יד לבנים מרחוק. צילום: ישראל פרקר

חזית הבית יפה ומיוחדת

לאחר שהברון אדמונד דה רוטשילד החל לתמוך בראשון לציון, נשלחו למושבה פקידים שניהלו את הסיוע הכספי, החקלאות והפעילות הכלכלית.

בראשית הדרך פעלה הפקידות בבית אחר, שנודע לימים כ"בית הפקידות הראשון", בפינת הרחובות רוטשילד ומוהליבר.

עם התרחבות המושבה ומנגנון הפקידות, המבנה הישן כבר לא הספיק לאכלוס כל הפעילות.

בשנות ה־90 של המאה ה־19 התפתח באזור שהוביל אל היקב אזור של מבני פקידות, מגורים ושירותים.

בשנת 1894 הוקם בית הפקידות השני.

זהו הבית שאנו מכירים כיום כחלקו ההיסטורי של בית יד לבנים.

הוא היה מהבתים הגדולים והמפוארים ביותר בראשון לציון של אותם ימים.

הוא שימש למגוריו של חיים חזן, פקיד הברון, ובמקביל היה מרכז מינהלי של הנהלת מושבות הברון ביהודה.

בבניין המרשים במושבה קטנה התקבלו החלטות שהשפיעו על פרנסתם ועל חייהם של איכרי ראשון לציון.

בית הפקידות שהיה היה שונה מאוד מבתי האיכרים הצנועים שנבנו במושבה ייצג את כוחו של הברון ואת הסגנון האירופי שהביאו עמם פקידיו לארץ.

חזית הבית יפה ומיוחדת וגם החלונות והמרפסת, נראים כפריטי אדריכלות יפים.

אפשר לדמיין את האנשים שעלו במדרגות המבנה, נכנסו לחדרים וישבו שם לפני יותר מ-130 שנה.

איכרים הגיעו אל הפקידים בענייני עבודה, כרמים וכספים. אנשי הנהלה התכנסו במקום. אורחים שונים הגיעו מהארץ ומחו"ל.

הביקור ההיסטורי של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, בבית הפקידות שהפך לבית יד לבנים. צילום: דוד וולפסון, אוסף מוזיאון ראשון לציון

ביקור של חוזה המדינה

אחד מאותם אורחים היה בנימין זאב הרצל,  שבשנת 1898 הגיע לארץ ישראל לפגישה עם הקיסר הגרמני וילהלם השני.

הוא הגיע גם לראשון לציון ברצונו לראות את המושבה, לפגוש את אנשיה ולהכיר את מצבם של האיכרים והפועלים.

הוא הגיע עם משלחתו גם לבית הפקידות.

הרצל ואנשי פמלייתו הצטלמו על מרפסת הבית בתמונה מאוד מפורסמת והמרפסת הפכה לחלק בלתי נפרד מהסיפור ההיסטורי של המקום.

זו אינה סתם מרפסת משומרת. זהו מקום שבו עמד ב־1898 חוזה המדינה, כאשר מדינת ישראל עדיין הייתה חלק מחלום ארוך שנים.

צילום דמותו של הרצל מוצב כיום בחזית, על המרפסת, כמזכרת.

הקשר אל עיר היין

בשנת 1900 חל שינוי משמעותי בניהול מושבות הברון בארץ.

הברון רוטשילד העביר את ניהולן ליק"א Jewish Colonization Association (החברה היהודית להתיישבות), .ושיטת הפקידות הישירה השתנתה בהדרגה, אבל הבית המשיך למלא תפקיד מרכזי.

במהלך המאה ה־20 שכנו בו משרדי יק"א, לאחר מכן משרדי פיק"א וכן משרדי הנהלת היקבים. בתקופות שונות התגוררו בו גם מנהלי היקב זאב גלוסקין ויעקב שפירא.

קשה לספר את סיפורה של המושבה בלי לספר על הכרמים ועל היקב. היקב היה במשך שנים רבות אחד העוגנים הכלכליים החשובים של ראשון לציון – "עיר היין" , וסביבו התפתח עולם גדול של כורמים, עובדים, אנשי מקצוע ומנהלים.

כך נוצר קשר ישיר בין הבית שאנו רואים היום בפינת הרחובות חד העם והכרמל לבין אחד הפרקים החשובים בהתפתחות תעשיית היין בארץ ישראל.

בית יד לבנים. מבט מהרחוב. צילום: ישראל פרקר

הנצחה לבני העיר שנפלו

מדינת ישראל קמה, ראשון לציון גדלה, והבניין הוותיק קיבל משמעות אחרת.

בעקבות מלחמת העצמאות ומערכות ישראל  הלך והתרבה בעיר מספר המשפחות שאיבדו את יקיריהם.

ברחבי הארץ החל להתפתח נושא "יד לבנים", שנועד ליצור מקום קבוע להנצחת הנופלים ולפעילות למען המשפחות השכולות.

גם בראשון לציון חיפשו מקום מתאים  להקמת יד לבנים.

ב־27 באפריל 1965 נחנך במקום בית יד לבנים של ראשון לציון, כבית זיכרון והנצחה לבני ולבנות העיר שנפלו.

כחלק ממעשה ההנצחה שולבה בבית גם אמנות.

בשנת 1964 יצרה האמנית חוה סמואל בסטודיו "כד וספל" בראשון לציון את תבליט הקיר הקרמי "יד לנופלים".

יצירה גדולה, כשלושה מטרים רוחבה וכשניים וחצי מטרים גובהה, שהועברה ליד לבנים.

גם היצירה הזאת מוסיפה רובד חשוב לסיפור. האמנות שבבית יד לבנים מנסה לבטא גם כאב, אובדן, זיכרון והמשכיות.

מרכזו של בית יד לבנים מוקדש להנצחה.

באולם הכניסה ובחדרים הסמוכים מונצחים חללי ראשון לציון עם שמות, תמונות, ספרי תיעוד ויצירות אמנות.

תפקידיו של בית יד לבנים התרחב.

הבית ההיסטורי נשאר במרכז.

יו"ר יד לבנים בראשון לציון. חיים דינר. צילום: אפי רוזנברג

ב-1999 נחנך הבית המורחב

נוצר מתחם המשלב את המבנה ההיסטורי, המשמש בעיקר להנצחה, עם אגף נוסף לפעילות, ליצירה, לגלריה ולמשרדי הנהלה.

בין החלקים נמצא אודיטוריום המשמש לאירועים, פעילויות תרבות ומפגשי הנצחה.

ההרחבה לא העלימה ופגעה בבית המקורי.

בשנת 2020 עבר בית יד לבנים שיפוץ מקיף.

בעיר המתפתחת במהירות קל מאוד למחוק את הישן כדי לפנות מקום לחדש.

כאן נעשה ההפך: הבית ההיסטורי נשאר במרכז, והמבנים החדשים נוספו סביבו.

כך מומלץ להתייחס למבני מורשת הנמצאים בעיר.

לא להפוך את העיר למוזיאון, אבל גם לא למחוק את העבר שלה שחלקו נמצא באתרים ומבנים שעדיין מקופחים ומוזנחים.

בבית יד לבנים מתקיימים אירועים, הרצאות, פעילויות תרבות ומפגשים.

תלמידים מגיעים אליו ולומדים על בני העיר שנפלו.

אותו בית שבו אנחנו מספרים על הרצל ועל פקידי הברון ממשיך לקבל לתוכו גם את סיפורה של ישראל בת זמננו.

אז כשאתם חולפים ליד בית יד לבנים השתדלו לא לשכוח שבית הפקידות שנבנה ב־1894 וב-1898 הרצל עמד על המרפסת הקטנה, המוגבהת בחזית.

מנהלי היקב חיו ועבדו במקום ולבית היה קשר לכרמים ולתעשיית היין של ראשון לציון.

ומעל לכול קיימת חשיבות לתפקידו מאז 1965 – בית הזיכרון של בני ובנות העיר שנפלו בהגנה על המולדת ומפגיעת אויבנו.

זה מה שאני אוהב בחקר מבנים היסטוריים.

לפעמים אנחנו עוברים לידם מאות פעמים ולא באמת רואים אותם.

הם הופכים לחלק מהנוף המוכר, עד שיום אחד עוצרים, מסתקרנים לומדים ומכירים אותם לעומק.

ולסיום, ולא פחות חשוב.

ילידת ראשון, שרה שלף, בתגובה לכתבה על בית יד לבנים שפורסמה במקומון הדיגיטלי ראשון אונליין, הזכירה פרט חשוב במיוחד.

"לעניות דעתי", כותבת שלף "כשכותבים על בית יד לבנים, חובה להזכיר את מאיר יפין ז"ל, מי שנהל את הבית בשנות ה-70 והלאה. יפין התחיל במסורת 'ערב שירי לוחמים'. הוא גם יזם עם חטיבות הביניים (ואח"כ התיכוניים) את טקסי החודש – כל חודש נערך בבית יד לבנים טקס לזכרם של הנופלים באותו החודש".

אכן חשוב והזכרתי!

ישראל פרקר הוא המייסד העורך והמנהל של קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון עיר של נוסטלגיה"

ישראל פרקר. צילום: פרטי