אני אריאל, הילדה מהכתבה ב"הצינור".

אני כותבת היום לכל הילדות והילדים בארץ, בעיקר למי שנפגעו מחרם וגזענות כמוני.

ההתמודדות עם חרם ואמירות גזעניות היא קשה ועצובה.

הרבה פעמים בכיתי ולא הצלחתי להבין למה נהגו בי ככה.

פניתי לאחיות שלי ולאמא שלי וסיפרתי להן מה אני עוברת ומה אני מרגישה.

זה כואב וקשה להיות לבד.

קיבלתי הרבה עצות, אבל זה לא כל כך עזר ולכן רציתי לספר את הסיפור שלי בטלוויזיה.

מאז הכתבה אני מקבלת הרבה מחמאות ועידוד מכל מיני אנשים.

התגובות משמחות אותי ומחבקות.

היום אני לומדת בבית ספר חדש בכיתה ה'.

אני מקווה שבכיתה הזו כעת לא יחרימו אותי ולא יפגעו בי יותר.

אני מציעה לכל ילדה או ילד שעוברים חרם להבין קודם כל שהם לא הבעייה.

אני גם חושבת שצריך לספר ולשתף את המשפחה במצב.

כשאהיה גדולה ארצה בעזרת השם להיות מפיקה להפיק ארועים משמחים לילדות ולילדים.

אני מאחלת לעצמי ולכל הילדים והילדות שנת לימודים טובה וכיפית מלאה בהתרגשות, אהבה ואחדות.

ממני באהבה אריאל.

מי שמעוניין בתמיכה או בעצה מאריאל מוזמן לכתוב למייל: zuryoav200@gmail.com והבקשה תועבר ישירות אליה.