זה היה מועדון הריקודים הכי נחשב בראשון לציון ואולי בארץ כולה במהלך כל שנות ה- 80. ממש כמו "האומן 17" בירושלים ובתל אביב שקמו אחריו.
הוא שכן במרתף של מה שכונה "בניין אתא" בן 8 הקומות ברחוב הרצל בראשון לציון, בסמוך לתחנה המרכזית הישנה.
הוא נקרא "הקונקורד", על שם מטוס הנוסעים הראשון ששבר את מחסום מהירות הקול ויצר התלהבות בכל העולם בשל החדשנות והטכנולוגיה.
הטיסה שלו לוותה בהתרגשות ובגאווה לאומית צרפתית. הוא נחשב לשיא חדש של חדשנות אנושית.
הוא המריא לטיסת הבכורה היסטורית ב-2 במרץ בשנת 1969 מטולוז שבצרפת, ובסיומה אמר טייס הניסוי הצרפתי, אנדרה טורקא, את המשפט המפורסם: "הציפור הגדולה עפה".
מי שייסד את הסניף הראשוני של מטוס העל, היה עשי אביב, שגדל בשכונת שיכון המזרח. "היה לי חלום לטוס בקונקורד", הוא מספר בהתרגשות לא פחותה מזו שנרשמה בטיסה הראשונה של המטוס, "לצערי הוא לא התגשם. חשבנו על השם הזה כי הוא מבטא חדשנות, מהירות וסטייל".
ואכן, מייד עם פתיחת המועדון בשנת 1982 הוא הפך ללהיט היסטרי. אלפים מצעירי ראשון לציון רקדו בו.
מי שלא רקד בו, לא נחשב, והתורים בכניסה הגיעו אפילו עד לתחנה המרכזית הישנה ולקולנוע תפארת ז"ל.
הרבה מאוד רומנים נרקמו בין כתליו.
התקליטנים בסופי השבוע היו לסירוגין שני צעירים אלמוניים אבל כשרוניים, ששירתו בגלי צה"ל, ארז טל ואברי גלעד.
הדי ג'יי המיתולוגי היה רוני צדוק, עליו עוד נרחיב בכתבות הבאות.
בשבוע שעבר, שוב נוצר קשר בין המבלים הרבים בקונקורד. הפעם בקטע עצוב.
שניים מהחבורה, שאול כהן ז"ל ומושיקו סבח נפטרו יום אחרי יום בשבוע שעבר.
הם הצטרפו לרשימה העצובה של צ'יקו ינקי ביטון ז"ל, שנפטר לפני כעשר שנים, ערן אלכאוי ז"ל, מפקד פלוגה בגדוד 202 של הצנחנים שנהרג בפברואר 1992 בגיל 24 בהתקלות עם מחבלי חיזבאללה בפעילות מבצעית בדרום לבנון, אלי ממיה ז"ל, שנפטר לפני 42 שנה ועודד נגר ז"ל שנפטר לפני כשלוש שנים
שאול כהן ז"ל בצעירותו. נפטר בשבוע שעבר. צילום: פרטי
משמאל: מושיקו סבח, נפטר יום אחרי כהן. מימין: צ'יקו ינקי ביטון ז"ל, נפטר לפני כעשר שנים. צילום: פרטי
סרן ערן אלכאוי ז"ל. קצין בצנחנים. נהרג בשנת 1992. צילום: פרטי
אלי ממיה ז"ל, נפטר לפני 42 שנה. צילום: פרטי
עודד נגר ז"ל. נפטר לפני כשלוש שנים. צילום: פרטי
בהתחלה הגשנו גזוז
"הסיפור של 'הקונקורד' התחיל בכלל מתחת לקולנוע נעמן ז"ל", נזכר המייסד והבעלים עשי אביב שהפך אחר כך לאחד המסעדנים המובילים בארץ במשך שנים רבות (מסעדת פיקאסו לדוגמא) ואביו של השף, טום אביב.
"מצאתי שם פאב אנגלי ישן שהיה סגור עוד מימי הבריטים.
הבעלים של קולנוע נעמן אפשר לי לקיים במקום מסיבות בימי שישי.
בעזרת כמה חברים ניקינו את המקום, סידרנו אותו ופתחנו אותו למסיבות".
"בהתחלה המשקה היחיד שהגשנו היה גזוז", הוא נזכר בחיוך.
"אחרי תקופה השכנים התחילו לעשות לנו בעיות, ובסופו של דבר נאלצנו לסגור את המקום. משם עברתי לסטודיו של צבי להט, בבניין אתא, בקומה החמישית. אנשים היו עולים חמש קומות בכל יום שישי רק כדי לרקוד וליהנות מהמסיבות. במקביל, היה בראשון לציון מועדון בשם 'הפרה הצוחקת'".
עשי אביב. מייסד אימפריית ה"קונקורד". צילום: פרטי
שלושה חברי ילדות
ובאמת מי שצחק אחרון היה אביב, יחד עם שני חברי ילדות משיכון המזרח, שלמה חלפון ואלברט גל, הם התחילו את הפרק המפואר של "הקונקורד".
"אחר כך התגייסתי לצבא, ולאחר השחרור טיילתי בעולם" הוא ממשיך לשחזר.
"כשחזרתי לארץ, גיליתי ש'הפרה הצוחקת' עומדת להשכרה. החלטנו לקחת את המקום ולשפץ אותו. את רוב העבודה עשינו בעצמנו, כמעט בידיים שלנו. חברה טובה שלי, מריון, שהייתה מעצבת גרמנייה והגיעה לביקור בארץ, עזרה לנו בעיצוב המקום. וכך נולד 'הקונקורד'. המקום הפך מהר מאוד ללהיט".
והשחזור ההיסטורי נמשך: "רותי ירקוני הייתה אחת התקליטניות הראשונות שניגנו שם. אחר כך עלה לי רעיון להביא את אברי גלעד וארז טל מגלי צה”ל. הם היו מתחלפים ביניהם בסופי השבוע, שבוע-שבוע, והמהלך הזה נתן לקונקורד פוש עצום. תוך זמן קצר הוא הפך למרכז הבילוי של הצעירים בראשון לציון. היו תורים בכניסה, המון שמחה ואנרגיה, והמקום פשוט הפך לתופעה. זו הייתה תקופה מדהימה. 'הקונקורד' היה הרבה מעבר לדיסקוטק — הוא היה מקום מפגש, מקום של מוזיקה, חברים, אהבות וחוויות, וחלק משמעותי מחיי הלילה של ראשון לציון באותם ימים".
הסינרמה לקחה הכל
הסיפור המרתק של "הקונקורד" הסתיים בסוף שנות ה-80.
"זה קרה כשנפתח מועדון 'הסינרמה' בתל אביב. הם התחילו להפעיל אוטובוסים בחינם ממש מפתח הקונקורד", נזכר אביב.
"אספו את הצעירים ולקחו אותם לתל אביב. זה פגע בנו בצורה משמעותית, ובהדרגה העסק נפגע עד ש'הקונקורד' נסגר. אבל הזיכרונות מהקונקורד נשארו איתי עד היום. זו הייתה תקופה מיוחדת, והכי מרגש הוא לדעת שבנינו את המקום כמעט מאפס, בעזרת חברים והרבה אהבה ואמונה, והצלחנו להפוך אותו למקום שכל צעירי ראשון לציון רצו להיות בו".
כאמור, אביב הפך בהמשך לאחד המסעדנים המובילים בארץ והוא ממשיך בהצלחה העסקית גם מעבר לים, בין מיאמי ללונדון.
הוא גם מגיע לביקורים תכופים בארץ, וגם שומר על קשר עם שני התקליטנים שתיקלטו אצלו בתחילת דרכו של המועדון, ארז טל ואברי גלעד.
בעיקר הוא בקשר עם אחיו של טל, ירון, שעיצב עבור אביב רבות מהמסעדות ובתי הקפה שהקים במהלך חייו.
בימים אלו הוא יוזם פרויקטים בכל העולם. בבעלותו קניון ייחודי שבנה במיאמי עם מסעדות, בוטיקים ומקום להופעות חיות בשם "פלאפה".
עינת: זכרונות מופלאים
"שנות האייטיז. ראשון לציון. הדיסקוטק מועדון הקונקורד היה מקום המפגש שלנו בימי שישי ושבת", נזכרת עינת קארש דבוש, מי שסיפקה את התמונות הרבות המלוות את הכתבה הזו.
"היינו עשרות ילדים בני 13-18. התייחסנו למקום כבית שני שלנו. את הריח במורד המדרגות למרתף אני לא אשכח בחיים. ריח של טחב ועשן סיגריות. ריח פשוט נפלא שזורק אותי למקום מיידית. היינו רוקדים במעגלים צפופים לצלילי שירי האייטיז היפים. נערכו שם תחרויות יופי וברייקדאנס ואלוף הדיסקו. כשלאחד הנערים היה זוכה היו נותנים את התואר היוקרתי 'נער הקונקורד'. אי אפשר לשכוח את המוסיקה המיוחדת של D J הבית רוני צדוק. בעיני המוסיקה הכי טובה שאפשר".
ויש גם דברים שמזכירים את הרומנטיקה של פעם. "אי אפשר היה לשכוח גם את ריקוד הסלואו בדיוק בחצות", היא נזכרת "כשיצאנו. כשהיינו ממש בדרך הביתה, עצרנו מעבר לכביש בסטקייה בפסאז' כדי לטרוף פיתה עם חומוס. אין ולא יהיה עבורנו מקום עם כל כך הרבה זיכרונות נוסטלגיים מקסימים כמו ימי 'הקונקורד'. אכן ילדותינו ובגרותינו בראשון היו רצופת ימים וזכרונות מופלאים".
עינת קארש דבוש בשנת 1987, שנות השיא של הקונקורד. צילום: פרטי
עדיין נפגשים וזוכרים
ואכן, אלפי המבלים של "הקונקורד" לא שוכחים אותו עד היום.
מי שסיפקה את התמונות והזכרונות היא קארש דבוש, שמספרת שכל כמה שנים הם רוקדים באחד המועדונים לזכר הימים היפים ההם.
כל פעם מגיעים מאות חברים ששומרים על קשר הדוק גם כיום. ובמפגש הקרוב הם יעלו גם את זכרם של אלו שרקדו ושמחו ב"הקונקורד" ואינם כבר איתנו.
זוהי כמובן רק כתבה ראשונה בסדרה.
יואב היקר. תודה על הכתבה היפה. היתה לנו ילדות נפלאה בראשון העיר מספר 1. ממתינה בקוצר רוח לכתבה הבאה.