אמא מה יהיה איתנו

אמא הוא הורג אותנו

כשאנחנו בחיים

אף אחד לא יציל אותנו

אמא זה הזמן שלנו

לארוז את הדברים

מאור אשכנזי (26) הוא זמר מסוג אחר, בעיני משובח הרבה יותר משאר הזמרים שאני מכיר.

כמעט כל השירים שלו נוגעים ישר בלב.

מהילדות בה היה מחובר לחבורה ברמת אליהו, דרך השירות הצבאי כחייל קרבי בנח"ל עד לבגרותו וחיו הקשים עם אמו שהתגרשה ובן זוגה.

על החיים שלו איתם הוא מספר בשיר האחרון שהוציא לפני מספר ימים: "לארוז את הדברים".

מה שבועות לפני, הוא הוציא קליפ מרגש בשם "רוצה להיות חבר שלי".

בבלוג הפופולארי שלו, כתב על השיר יובל אראל: "אחד הרגעים החזקים בשיר מגיע כאשר אשכנזי מתחיל לחשוב על עולמו של יוגב. ההתבוננות באדם הזר מובילה אותו לבחון גם את עצמו. הוא מבין עד כמה קל לשפוט. הוא גם מבין עד כמה קשה לעצור ולהקשיב באמת".

אולי השם של אשכנזי לא מספיק מוכר בקהל הרחב, אבל כל סרטון שהוא מעלה לרשתות עם אחד משיריו זוכה למליוני צפיות.

ואני מהמר שכך גם יהיה עם השיר הנוכחי, שהמילים והמנגינה שלו, ממש נוגעות ללב.

אמא שלי היא הדבר הכי טהור שקיים

אבל היא עשתה טעויות בחיים כמו כל בן אדם

היא כבר הייתה גרושה וכשהייתי בכיתה ב'

היא התחתנה עם איזה בחור שהיא לא הכירה באמת

והוא היה נראה נחמד סך הכול רגיל

היא רצתה עוד ילדים כי היא כבר לא בגיל

של לחפש את האחד היא נהייתה עייפה

הוא הגיע בתקופה קשה וקרא לה יפה

התחושת בטן שלה אמרה לה שזה טעות

אבל כשהוא התפרץ היא לא ייחסה לזה חשיבות

אני הייתי רק ילד שלא מבין באמת

למה הוא צועק עלי כשאמא שלי לא נמצאת

חשבתי שהוא שונא אותי כי אני לא שלו

כל דבר שאני עושה זה מחרפן אותו

שנים אמא אמרה לי שאסור לי לדבר

ושיגיע יום והכול יסתדר, אבל זה לא עובר

"הסיטואציה מאוד מורכבת מבחינתנו בבית", אומר אשכנזי ל"ראשון אונליין". "לכן גם קצת התעכבתי כי קשה לי להרבות במילים כרגע מעבר לשיר עצמו שיצא לאוויר העולם. אני מאוד חשוף בשירים שלי ובשונה משאר המוזיקה שלי בשיר לארוז את הדברים' אני חושף את החוויות של כל המשפחה שלי. וגם של אמא שלי ואחים שלי ולא רק שלי. וזה מביא מורכבות".

המצב בבית החמיר כשהוא הפך להיות מובטל

עכשיו הוא כל הזמן נמצא פה עצבני ומתוסכל

אני חוזר מהבית ספר והוא מחפש לריב

אז התחלתי לכתוב שירים כי אף אחד לא הקשיב

אני שומר הכול בפנים זה כבר יותר מדי

וחברים שלי שומעים איך הוא צועק עליי

אז במקום לחזור הביתה לגיהינום היומיומי

הייתי מסתובב ברחוב גם אם זה רק עם עצמי

אין כללים בבית כי הוא זורק חפצים

והאחים שלי גדלים לתוך זה, מה הם חושבים

הם בסך הכול ילדים הם לא צריכים לפחד

והוא לא רואה בעיניים כשנכנס בו השד

אמא שלי חזרה בתשובה עם השנים

בוכה מתחת לשמיכות כשכולם ישנים

ואני עוד שואל את אלוהים שצוחק

למה זה מגיע לנו ומתי זה ייפסק

כבר מגיל 13 הלב של אשכנזי נשפך ישירות לטקסטים.

ימיו המורכבים כנער שרצה להיות "אחד מהחבר'ה" בשכונת רמת אליהו, שימשו לו השראה מצוינת לשירים.

לעורכת המקומון "ידיעות ראשון", סיגל בר-קובץ, הוא סיפר בראיון לפני כארבע שנים כי הוריו התגרשו כשהיה בן שנה, וכל אחד מהם נישא שוב והקים משפחה חדשה.

למרות שעד גיל 12 הוא היה ילד טוב ותלמיד מבריק, "שנבחן לכיתות מחוננים והכל בא לו בקלות", משהו חלחל בתוכו בחוסר שקט מציק, בתחושת חוסר שייכות תמידית ובחיפוש אחרי אהבה.

"בגיל 13 מצאתי את עצמי מחפש את כל זה מחוץ לבית", הוא סיפר לבר-קובץ.

"גרתי בשכונת נווה ים אבל כל החברים שלי היו מרמת אליהו, ושם הסתובבנו כל הזמן. הקטע היה לעשות שטויות, לפגוע באנשים, לגנוב, ללכת מכות, להסתובב עם סכינים ולפנצ'ר מכוניות. זה מה שידענו וזה מה שחשבנו שהופך אותנו לגברים. בבית הייתה לי תדמית של ילד גאון, ככה אמא שלי גידלה אותי, אבל בשלב ההוא בית הספר לא עניין אותי בכלל.

"כל מה שהעסיק אותי הייתה השייכות החברתית. הייתי מוכן לעשות כל מבחן אומץ שירים את המעמד שלי בחבורה, שיאפשר לי להרגיש אהוב ומקובל, גם אם זה אומר לשחק אותה גנגסטר ולהראות כמה אני פסיכי".

למרות האקשן והאדרנלין הגבוה, אווירת האלימות נתקעה לאשכנזי בגרון. "המצפון עשה לי רגשות אשמה. הרגשתי נורא", הוא אמר, "וככה נולד השיר הראשון שלי, "טיפשים וצעירים". אני זוכר שישבתי בחדר וחשבתי, החבר'ה בשכונה ישמעו את השיר ויצחקו עליי, יגידו שאני לא גבר, שאין לי ביצים, שאני שקרן, שסתם שיחקתי אותה, שאני לא באמת הדבר הזה שניסיתי להיות".

התחננתי לאמא שתלך

אבל היא לא הסכימה אז ברחתי בעצמי

עזבתי את הבית ברגע שהשתחררתי

ועד היום קשה לי להיות שם כל יום שישי

לשבת בקידוש, לשמוע ת'צרחות

אני כל כך רוצה לריב איתו בזמן שהיא בוכה

יושב איתה בחדר מנגב לה ת'דמעות

מתפלל שיום יבוא ועוד אראה אותה שמחה

אמא אני מקווה שהתפילות שלך יתגשמו

לפעמים אני עדיין מתעורר מסיוטים

כשהוא צורח על אחים שלי נהיה לי דה ז'ה וו

מלילות שאני לא אוכל לשכוח בחיים

עוד צרחה עוד קללה עוד אגרוף

אני לא יודע כבר אם יש כאן אלוהים

עוד פסוק של תהילים לא ישים לזה ת'סוף

אם לא יהיה לך אומץ לארוז את הדברים

הקליפים של אשכנזי מחברים בין הדמיון למציאות בשכונה. נכתב אז בכתבתה של בר-קובץ. בשיר "רמת אליהו" הוא מספר על הקטטות, הנרגילות, האלכוהול והחברים שאבדו ברחוב. בשיר "שוד" יוצאים שני צעירים לפעולה, אחד מהם מהסס וחושש להיתפס, השני נחוש ומדרבן בתוקפנות.

קליפ נוסף, מושקע ושובר לב, הוא "אופנוע", ובו מאור מספר־שר איך חסך שקל לשקל כדי לקנות אופנוע, וקצת אחרי שהגשים את החלום הגיע השבר: "ניקיתי אותו ושמרתי עליו / לא פספסתי אף פעם טיפול / עד שבוקר אחד התעוררתי / ובמקום אופנוע היה רק מנעול".

"בא לי לבכות כשזה קרה", הוא סיפר לבר-קובץ. "הייתי מדוכא רצח, אבל מהדבר הרע הזה יצא משהו מדהים – השיר הזה. הקהל פשוט צורח אותו בהופעות".

אמא מה יהיה איתנו

אמא הוא הורג אותנו

כשאנחנו בחיים

אף אחד לא יציל אותנו

אמא זה הזמן שלנו

לארוז את הדברים

(לארוז את הדברים. מילים, לחן וביצוע: מאור אשכנזי)

"השיר מבוסס על דברים שקרו לי ולמשפחתי". מאור אשכנזי. צילום: גיל בולטניקוב

בכתבה ב"ידיעות ראשון" הוא אמר שהוא לגמרי סגור על זה שיהיה בעתיד זמר ענק כמו שלמה ארצי, ימלא את קיסריה ודור שלם יכיר את המילים שהוא כותב מדם ליבו. "אני רוצה להיות האמן הכי משפיע בישראל", הוא אמר. "אני רוצה לגעת בכולם, בלי פוזה. לדבר עם הקהל בגובה העיניים ולשיר על הדברים שקורים לכולנו בחיים".

לי, אגב, אין ספק שזה יקרה. ייקח עוד קצת זמן, אבל זה יקרה.

תאזינו לשיר הזה ולעוד כמה שירים שלו ותשפטו בעצמכם.