מזמן כבר גיליתי שהחלק הכי קשה בלהזדקן ולהאריך ימים, יהיה להיפרד מאנשים טובים ואהובים אשר עוזבים אותנו לאורך המסלול – עד שיום אחד נפיל את הקושי הזה על אחרים, רחמנא ליצלן.

למה נזכרתי בזה עכשיו?

קראתי בעיתון הדיגיטלי שלנו שאגודת מכבי רישון כדוריד המפוארת (שהוכיחה את תפארתה גם היום), החליטה להנציח את שמו של כוכב העבר שלה, תמיר חודורוב, בדרך המכובדת וההולמת של קריאת אחת מקבוצות מחלקת הנערים שלה על-שמו: "מכבי תמיר רישון".

אז אחרי שאמרנו "שאפו" לאגודת מכבי רישון כדוריד, אספר לכם קצת על תמיר ועל הסתלקותו הפתאומית בגיל 67, כאשר לפי המראה שלו הוא נראה כמי שיחיה עד מאה ועשרים.

האח הקטן ש"הפריע"

בתחילת הדרך, תמיר היה בסך הכל האח הקטן של חברי הטוב מימי ילדותנו הנהדרת ברישון, עופר חודורוב – אחד משני אחיו התאומים שסתם התרוצצו לנו בין הרגליים והפריעו כל הזמן, למרות שהיו חמודים במיוחד.

נקדים את המאוחר ונאמר שלימים, עופר ושני אחיו "הקטנים" לא נפלו רחוק מהעץ, ונהפכו לספורטאים מן השורה הראשונה, עת היו השלד של מכבי רישון ונבחרת ישראל בכדוריד (ראו תמונה של שלושת המוסקטרים).

נחזור לתיכון: אני התרחקתי לפנימייה הצבאית בחיפה, והופ, תמיר חודורוב נהפך לבן-בית אצלנו.

שני צעירים מרשימים ובולטים ביופיים. תמר ותמיר חודורוב זכרונם לברכה בצעירותם. צילום: פרטי

הוא ואחותי המדהימה, תמר, שהייתה צעירה ממני ב-3 שנים, (כמו תמיר), נעשו לזוג האוהבים האולטימטיבי של הגימנסיה הריאלית.

תמר ותמיר, שניהם כיום בעולם שכולו טוב, היו כמו שתי דמויות מסרט אמריקאי סכריני:

שני צעירים מרשימים ובולטים ביופיים (ראו תמונות), שניהם ספורטאים מעולים, שניהם מגנט חברתי, ושניהם יחד כל ימי בית הספר התיכון.

אפילו השמות שלהם תואמים: תמר ותמיר.

הרומן ביניהם היה סגירת מעגל של חברות הדוקה ורבת-שנים בין אבא של תמיר לבין אבא שלנו – שניהם דמויות בעלות משמעות לא רק בהיסטוריה של רישון, אלא גם בהיסטוריה של המדינה, עוד מימי הפלמ"ח.

לוחם פלמ"ח עז נפש

על אבא של עופר, תמיר ואמיר כולם שמעו.

זהו יענק'לה חודורוב, השוער האגדי שעצר את הוולשי ג'ון צ'ארלס (עם אף שבור) ומנע תבוסה עוד יותר גדולה מה-5:0 שחטפנו במוסקבה, אחרי התנגנות "התקווה", ההמנון הלאומי של מדינת היהודים הצעירה על אדמת רוסיה.

חודורוב, שהפך לשוער הפועל תל אביב ונבחרת ישראל, התחיל את הקריירה הספוטיבית שלו, איך לא, בהפועל ראשון לציון.

אבל מה שאנשים לא יודעים הוא שחודורוב היה לא רק השוער הלאומי אלא גם לוחם פלמ"ח עז נפש שהשתתף בעשרות קרבות להקמת המדינה.

אלה היו ימים אחרים. לא היו "ספורטאים מצטיינים" שמשרתים בשלישות או באפסנאות – אם בכלל. דמיינו לעצמכם את ירדן שועה או את דור פרץ או את רביבו לוחמים בסיירת גולני…

לוחם. כוכב כדורגל וסלב. יעקב חודורוב ז"ל ומרלין מונרו. צילום: פרטי

אבל חודורוב הגדול היה לוחם, ועוד איזה לוחם!!!

שם הוא היה ביחד עם אבא שלנו, שמשון רבינוביץ ז"ל ("סמוך הקטן"), ושם נכרתה ביניהם ברית דמים.

הם היו כאלה חברים שדרורה תבדל"א, אמא שלנו, מספרת שכשחודורוב חזר מהמסע המפורסם לניו יורק, שם התאהבה בו מרילין מונרו האגדית, כוכבת הקולנוע הכי גדולה באותם ימים (ראו תמונה של חודורוב עם מרלין מונרו), הוא הביא לאבא שלנו מתנה שאף אחד לא ראה בפלשתינה-א"י: בגד ים של "ספידו"…

אז מה הפלא שתמר ותמיר נהפכו לזוג הכי מדובר ברישון?

בינתיים, תמיר ותמר נפרדו, היא הלכה לצבא, נעשתה קצינה בחיל האוויר והתחתנה עם ספי, הוא הפליא בכדוריד והתחתן עם רוננה, ותמיר נשאר חבר שלי.

ברוב המקרים השם של בן אדם לא מעיד עליו: יפה לא תמיד יפה, אריה לא תמיד אמיץ, אילן לא תמיד גבוה, ועוד, ועוד. אבל לתמיר השם התאים מאד: גבוה, אתלטי, שרירי, דוגמן ממש.

הבחור התמיר הזה נהפך לאחד משחקני הכדוריד הטובים שדרכו על מגרשי הכדוריד בארץ.

הוא היה מקשר שמאלי במכבי רישון ובנבחרת ישראל, ואם הוא היה משחק היום, בטוח שהוא כבר מזמן היה משחק בגרמניה או בספרד או באיטליה.

בנוסף לרמת המשחק, תמיר ניחן בסבלנות וברוגע שלא מוצאים אצל הרבה שחקנים.

היה קשה מאד להוציא אותו משלוותו, הוא אף פעם לא התלהם, גם כשפגעו בו ופצעו אותו – דבר שקרה לא אחת.

17 האגדי. תמיר חודורוב ז"ל במדי מכבי ראשון כדוריד. צילום: פרטי

סוכן נסיעות מצליח

ואחרי שהוא סיים לשחק הוא נהפך לסוכן נסיעות.

ועוד איזה סוכן נסיעות.

לי ולשותף שלי, עו"ד דוד הורביץ, יצא לעבוד איתו במסגרת המקצוע שלנו.

גם השותף שלי התאהב בו והפך ללקוח שלו בנסיעות.

תמיר היה מפעל של איש אחד:

בגלל השקט הנפשי שלו והמקצועיות שלו בנסיעות, הוא היה הולך עם טלפון ואוזניה ומזיז אנשים ממקום למקום, כאילו זה שום דבר.

הוא היה פותר בעיות של אנשים היסטריים שנתקעו בכל מיני מקומות בעולם, בלי להניד עפעף ותוך כדי שהוא מטפל באלף דברים אחרים.

הוא פשוט היה קסם מהלך, שהיה כיף להיות במחיצתו.

הוא ורוננה גרו ממש קרוב לפרדס שלי ובכל יום שישי הוא היה מגיע לקנות בפרדס פירות וירקות (עם רשימה מרוננה כמובן).

יום שישי אחד בצהריים הוא בא לפרדס וכשסיים את רשימת הקניות הוא אומר לי:

"מומי בוא רגע. אני רוצה להראות לך משהו".

הלכתי אחריו. הוא לוקח אותי לחנייה ומראה לי אוטו מדהים שאף פעם לא ראיתי קודם.

אוטו סיני חשמלי (בימים שמכוניות סיניות עוד היו חידוש), שהשם שלו לא אמר לי כלום.

אבל מאז, כפי שמיד תבינו, לא אשכח את המכונית הזו לנצח.

ותמיר מאושר כמו ילד שכרגע קיבל את הצעצוע שהוא חלם עליו.

מסתובבים רבע שעה סביב הרכב ובתוכו, אומרים שבת שלום אחד לשני, ונפרדים.

תמיר חודורוב ז"ל. קבוצה על שמו. צילום: פרטי

אי אפשר לעכל

ביום ראשון מתקשר אליי אסי אביוב. למי שלא יודע, אסי אביוב (כיום אסי אביב) הוא מבני רישון המוצלחים והאהובים, איש העולם המבלה במטוסים כמו שאני מבלה על הטרקטור.

"מומי, יכול להיות שתמיר מת?" הוא שואל.

חה, חה, חה, אני עונה.

"הוא חי וקיים, ורק ביום שישי הוא היה אצלי. והוא נראה יותר בריא מאי-פעם".

אסי מבסוט.

אסי היה לקוח כבוד של תמיר בכל אין-ספור נסיעותיו.

כמו שכתבתי קודם, תמיר היה מפעל של איש אחד, והיה זמין עם הטלפון והאוזניה שלו לפתור תוך שניות כל בעיה או משאלה של הלקוחות שלו, ובמיוחד של אסי.

ופתאום תמיר לא עונה לאסי.

כשתמיר לא עונה לאסי, אסי מיד התחיל לדאוג.

התחילו להגיע אליו כל מיני שמועות שהוא לא רצה להאמין להן.

אז הוא התקשר אליי.

מה מסתבר? ביום ראשון בבוקר תמיר יצא לצעידה, הרגיש לא טוב, ישב רגע לנוח – וזהו. בן 67!!!

הוא אשר אמרתי: ככל שעוברות השנים ואנחנו עוד פה, נצטרך לחיות עם הכאב והצער על הטובים והאהובים, כמו תמיר חודורוב, שנופלים לאורך המסלול.

אז שני ספורטאים גדולים ממשפחת חודורוב אינם איתנו, אבל נאחל לשניים הנותרים, עופר ואמיר, בריאות ואריכות ימים.

ומעניין אם תמר ותמיר יושבים וקוראים את הטור הזה עכשיו. יהי זכרם ברוך.

יום עצוב שלא יישכח. עו״ד שמואל רביב רבינוביץ. צילום פרטי

עו"ד מומי רבינוביץ הינו חקלאי ועורך-דין, בנו של גיבור הפלמ"ח שמשון רבינוביץ' ז"ל שהוא ואחיו נודעו בכינויים "סמוך הגדול וסמוך הקטן". הוא הבעלים של "פרדס רבינוביץ" בראשון לציון (מנגו, אבוקדו, תפוזים), שבו פועלים בסופי השבוע (ד'-ו') שוק חקלאי ועגלת קפה. היה בעבר מכוכבי קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון שעלתה לליגה הלאומית (הראשונה דאז).