רחוב רוטשילד בראשון לציון, הרחוב הראשי בעיר, נבחר לאחד הרחובות הטובים בישראל.

הרחוב דורג במקום ה-19 בסקר ארצי ונכלל בין 18 מקרי המבחן שניתח מינהל התכנון בדו"ח חדש.

בדוח מתואר רוטשילד כציר המסחר והפנאי הראשי של ראשון לציון, המחבר בין הגרעין ההיסטורי של העיר במזרח (בית הכנסת הגדול) לבין חלקיה המערביים, החדשים יותר.

השילוב בין מבנים מתקופת המושבה, בנייה חדשה, חנויות, מסעדות, בתי קפה ומדרחוב מסחרי עומד במרכז הצלחתו.

מהו דוח "הרחובות הטובים"?

מינהל התכנון יצא בסוף שנת 2024 בסקר ציבורי שבו התבקשו המשתתפים לבחור את הרחוב האהוב עליהם בישראל ולנמק את בחירתם. בסקר השתתפו 2,808 משיבים, שהזכירו יותר מ-800 רחובות שונים.

העבודה החדשה היא המשך ישיר לסקר. מטרתה אינה רק לדרג רחובות, אלא להבין מה עובד בהם ואילו מאפיינים אפשר ליישם בתכנון רחובות חדשים ובשיפור רחובות קיימים.

לשם כך נבחרו 18 רחובות, שחולקו לשש קטגוריות: רחוב מסחרי עירוני, רחוב מסחרי שכונתי, רחוב מגורים, שדרה עירונית, מדרחוב ורחוב נופי או פארק ליניארי.

רחוב רוטשילד בראשון לציון נבחר כאחד משלושת מקרי המבחן בקטגוריית הרחובות המסחריים העירוניים, לצד דיזנגוף בתל אביב וביאליק ברמת גן.

מדוע מקום 19 נכלל בין 18 הרחובות?

18 מקרי המבחן אינם בהכרח 18 הרחובות הראשונים בדירוג. מינהל התכנון התחשב גם בסוג הרחוב, במיקומו וברצון לכלול ערים וטיפולוגיות שונות.

לכן רוטשילד, שדורג במקום ה-19, נכנס לעבודה, בעוד רחובות שקיבלו מספר הצבעות גבוה יותר לא בהכרח נותחו.

הדוח גם מדגיש כי אין מדובר במדגם מייצג או בדירוג מדעי של כל רחובות ישראל.

בית הכנסת הגדול. מתחיל את חלקו המזרחי של הרחוב. צילום: מהאוסף של ישראל פרקר

מהמושבה ההיסטורית לעיר העכשווית

רוטשילד נמתח מהגרעין ההיסטורי במזרח ראשון לציון לכיוון מערב.

לאורך הרחוב ניצבים מבנים מתקופת המושבה לצד בניינים חדשים יותר, ולכן הוא מציג מגוון של סגנונות אדריכליים, גבהים ונפחים מתקופות שונות.

למרות השונות בין המבנים, החזיתות המסחריות שבקומת הקרקע וקו הבניין האחיד יחסית מייצרים המשכיות.

כך מצליח הרחוב לחבר בין היסטוריה מקומית לבין מסחר ובילוי עכשוויים.

חלקו המזרחי של הרחוב משמש כמדרחוב, ובו מסחר פעיל ומקומות בילוי.

בין הסיבות שהעלו משתתפי הסקר לבחירה ברחוב היו מגוון החנויות, המסעדות ובתי הקפה, הריצוף, התאורה ותחושת הטיפוח.

רחוב מסחרי בקנה מידה נוח

במקטע שנבדק רוחב הרחוב הוא כ-17.5 מטרים בין המבנים.

כ-31.5 אחוזים מזכות הדרך מוקדשים למדרכות וכ-68.5 אחוזים לנסיעה.

המרחק הממוצע בין הצמתים הוא כ-80 מטרים.

המרחקים הקצרים בין הצמתים מקלים על תנועת הולכי הרגל ומייצרים רשת עירונית נגישה.

החנויות והעסקים פונים ישירות למדרכה באמצעות חזיתות פעילות ושקופות, שמספקות עניין למי שהולכים ברחוב.

הדוח מצא מקצב של כ-3.4 מבנים לכל 100 מטרים ורוחב ממוצע של כ-22 מטרים לחזית מגרש.

הנתונים האלה משקפים רחוב שמורכב ממקטעים קצרים יחסית ומתחלופה של מבנים, חזיתות ושימושים.

הנקודה החלשה: מעט צל מעצים

לצד יתרונותיו, הדוח מצביע על שיעור נמוך של כיסוי חופות עצים ברחוב – כ-7 אחוזים בלבד.

מדובר בשיעור נמוך בהשוואה לחלק מהרחובות האחרים שנותחו.

ברחובות מסחריים שבהם המבנים ממוקמים קרוב למדרכה, לא תמיד נותר די מקום לנטיעת עצים גדולים.

חלק מההצללה יכולה להיווצר באמצעות הבניינים עצמם, אך בעידן של עומסי חום גוברת החשיבות של הצללה רציפה ונוחה להולכי הרגל.

הרחוב הוא יותר מציר קניות

ההצלחה של רוטשילד נובעת מכך שהוא אינו משמש רק כדרך מעבר או כמרכז קניות.

המבנים ההיסטוריים, החזיתות המסחריות, המדרחוב, המסעדות, בתי הקפה ומקומות הבילוי מעניקים לו זהות מקומית ברורה.

הדוח מלמד כי השונות האדריכלית אינה בהכרח חיסרון.

כאשר קומות הקרקע פעילות ונוצר רצף מסחרי, מבנים מתקופות שונות יכולים להוסיף עניין ולעזור לרחוב להשתנות לאורך השנים בלי לאבד את אופיו.

במקרה של רחוב רוטשילד, נראה כי דווקא החיבור בין ישן לחדש הוא שהפך אותו לאחד הרחובות האהובים בישראל – וגם למקרה שממנו מבקשים כעת מתכננים ללמוד.