כשאנחנו אומרים היום "רחוב רוטשילד ראשון לציון", רבים חושבים על רחוב מסחרי עמוס בחנויות, בתי קפה, מסעדות ואנשים.

אבל חלקו המזרחי והוותיק של הרחוב הוא למעשה ספר היסטוריה פתוח.

במרחק הליכה קצר ניצבים, או ניצבו בעבר, כמה מהבתים החשובים ביותר בתולדות ראשון לציון.

הרחוב מתחיל בראש הגבעה שעליה נוסדה המושבה בשנת 1882.

החלק העליון שלו נקרא כיום "מרחב כיכר המייסדים", ובהמשך הוא יורד והופך לרחוב רוטשילד.

רוב הקטע ההיסטורי הוסב למדרחוב, ולכן אפשר ללכת בו בנחת ורבים חולפים בו בלי לדעת מה היה שם.

לאחרונה קיבל הרחוב הכרה נוספת: בסקר ארצי של מינהל התכנון הוא דורג במקום ה־19 בין הרחובות האהובים בישראל ונבחר כאחד מ־18 הרחובות שנבדקו לעומק.

הצלחתו נובעת מן החיבור בין המושבה הישנה לבין העיר המודרנית, בין בתי המייסדים לבין המסחר והבילוי של ימינו.

בית הכנסת הגדול היום. צילום: מהאוסף של ישראל פרקר

בית הכנסת הגדול – בראש הגבעה

המסע מתחיל בבית הכנסת הגדול, הניצב בנקודה הגבוהה ביותר במושבה ההיסטורית.

בנייתו החלה בשנת 1884 והסתיימה בשנת 1889 בסיוע הברון אדמונד דה רוטשילד.

על התכנון והבנייה הופקד המהנדס ואיכר המושבה ברוך פפירמייסטר.

בחזית המבנה שנים עשר פתחים, כמספר שבטי ישראל, ובראש גגו חנוכייה.

בשנותיה הראשונות של המושבה נערכו בו אסיפות, קבלות פנים, טקסים וחגיגות.

במרתפו פעלו בתקופות שונות בית ספר לבנים, גן הילדים העברי הראשון וסניף "מכבי".

מבט לדרום מכיכר המייסדים. משמאל בית התרופות, בית שליט ובית היסמין. צילום: ישראל פרקר

בית הרפואות והדואר

ליד בית הכנסת הגדול נמצא בית הרפואות, מבנה חד קומתי בעל גג רעפים, שחלקו הראשון הוקם בשנת 1883 מכספי הברון.

כאן פעלו בית המרקחת, ביתו של הרוקח והקליניקה הציבורית של המושבה.

בראשית המאה העשרים עבר למבנה גם סניף הדואר. בקירו עדיין קבועה תיבת דואר מתקופת המנדט.

בית שליט והאורווה

ביתם של המייסדים אליעזר אלחנן ושרה שליט נבנה בשנת 1883.

זהו בית חד קומתי, שבעורפו מרפסת עץ סגורה, ובחצרו אורווה הבנויה מאבני כורכר.

אליעזר שליט היה איכר מצטיין, תלמיד חכם ומחלוצי גידול הזיתים במושבות העבריות.

זהו הבית היחיד ששרד מן השנה הראשונה לייסוד ראשון לציון יחד עם מבנה המשק המקורי שלו.

כיום מוצגות בו תערוכות על משפחת שליט, המייסדים, הלבוש במושבה וחיי המשק.

בית היסמן – המקום שבו התגורר גם אימבר

ביתם של שרגא פייבל וציפורה פייגה היסמן הוא אחד משלושת הבתים הראשונים שנבנו במושבה.

הוא נחנך בשנת 1882, נבנה מאבני כורכר בסגנון אירופי ונותר כמעט ללא שינוי מאז ראשית המאה העשרים.

בשנים הראשונות שימש הבית גם מקום תפילה, "חדר" ובית ועד.

במרתפו התגורר לזמן קצר נפתלי הרץ אימבר, מחבר השיר "תקוותנו", שממנו צמח ההמנון הלאומי "התקווה".

כיום מוצגת במרתף תערוכה המספרת על לידת ההמנון .

הצד הצפוני של מתחם המוזיאון

בית היסמן, בית שליט ובית הרפואות והדואר יוצרים יחד את צדו הצפוני של מתחם מוזיאון ראשון לציון, הפונה לכיכר המייסדים.

המתחם כולו משמר את לב המושבה של פעם.

בבתים מוצגים רהיטים, כלים, בגדים, מסמכים ותצלומים המספרים כיצד חיו המתיישבים הראשונים.

עוד מעט לא יהיה מה לשמר. בית פרימן היום. צילום: ישראל פרקר

בית פרימן

ברחוב רוטשילד 2 נמצא ביתם של אהרון מרדכי פרימן ומרים פרימן.

חלקו הראשון נחנך בשנת 1883 ובהמשך הורחב וכיום ממתין לשימור.

הבית נבנה מאבני כורכר בסגנון אירופי, ובחזיתו אפשר להבחין בעוגני ברזל בצורת האותיות F.M – ראשי התיבות של בעל הבית.

אהרן מרדכי פרימן היה איכר עצמאי, פעיל ציבור, בורר ושופט, יו"ר ועד המושבה וגם מי שתיעד בכתב את תולדותיה.

בעקבות חנוכת הבית כתב יחיאל מיכל פינס את השיר "חושו אחים חושו".

בית אברמוביץ והדגל הראשון

ברחוב רוטשילד 6 עמד בעבר ביתם של המייסדים זאב ושרה אברמוביץ.

הבית המקורי כבר אינו קיים, אך הסיפור הקשור בו הוא מן החשובים בתולדות ראשון לציון.

לפי ותיקי המושבה, בבית זה יצרו ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ, בתו של זאב אברמוביץ, דגל כחול לבן ובמרכזו מגן דוד.

הדגל הוכן לקראת חגיגות מלאות שלוש שנים למושבה והונף בכיכר המייסדים בשנת 1885. הוא היה לאחד המקורות לדגל הלאום.

מרכז חברתי, בית מגן דוד אדום, גלריה לאמנות ומה לא. בית קנר היום. צילום: ישראל פרקר

בית קנר – בית של הצלה והגנה

בית קנר ברחוב רוטשילד 7 נבנה בשנת 1900 בידי יעקב ובתיה קנר.

יעקב היה איכר וכיהן כיו"ר ועד המושבה.

הבית בנוי בסגנון קולוניאלי, ובחזיתו עוגני ברזל בצורת האותיות י' וק'.

בשנים 1940-1985 פעל בו מגן דוד אדום, ובחצר הייתה תחנת מכבי האש.

לפני הקמת המדינה שימש הבית גם מפקדה של "ההגנה" והוסתר בו סליק.

במלחמת העצמאות הוסב המרתף לבית חולים ובו חדר ניתוח.

בית הפקידות הראשון

ברחוב רוטשילד 18, בפינת מוהליבר, ניצב בית הפקידות הראשון.

הוא הוקם בשנים 1883-1884 ושימש למגוריו ולמשרדו של הפקיד הראשי מטעם הברון רוטשילד.

בית הפקידות היה מרכז שלטון המושבה.

כאן התקבלו החלטות בענייני חקלאות, עבודה וכספים.

במתחם הסמוך שכנה אורוות הברון, שבה הוחזקו סוסים ובהמות ונשמר המספוא.

בקומה העליונה התגוררו עובדי הפקידות.

בית העירייה הישן במדרחוב. צילום: ישראל פרקר

בית הרופאים – בית העירייה הישן

ברחוב רוטשילד 24 נמצא בית הרופאים, שהוקם בסביבות שנת 1890 למגורי עובדי פקידות הברון.

בין דייריו היו האגרונום פרסקו, הרופאים ד"ר אנתין וד"ר וייצברד ומנהל החשבונות של היקב, מרדכי יואל סגל.

בשנות העשרים עברו למבנה המועצה המקומית והוועד החקלאי.

עם השנים היה לבית העירייה הישן של ראשון לציון ושימש בתפקיד זה עד שנת 2005.

חשוב להבדיל בינו לבין בית הפקידות הראשון: אלה שני מבנים שונים, בעלי תפקידים וסיפורים שונים.

בית מאירוביץ – אחרון הביל"ויים

בית מאירוביץ הוקם בסוף המאה ה־19 והיה ביתו של מנשה מאירוביץ, אגרונום, איכר, איש ציבור, סופר ויו"ר ועד המושבה.

מאירוביץ הגיע לראשון לציון בשנת 1883 והיה אחרון אנשי ביל"ו שנותר בחיים.

לאחר החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית התכנסו תושבים ליד הבית.

מאירוביץ יצא אל המרפסת, בירך בהתרגשות "שהחיינו", והקהל ענה "אמן" ופתח בשירת "התקווה".

שער גן המושבה ומתחם הבאר

בהמשך הרחוב ניצב שער הכניסה לגן המושבה, המזמין להיכנס אל השטח ששימש תחילה לגידול ירקות ועצי פרי, ואחר כך לשדה ניסיונות חקלאי ולפרדס.

שדרת הדקלים ההיסטורית ניטעה בשנת 1890, ובשנת 1950 נחנך במקום גן ציבורי.

בסמוך נמצא מתחם באר המושבה.

לאחר שבעה חודשי חפירה נמצאו כאן ב־23 בפברואר 1883 מים בעומק 48 מטרים.

הקריאה "מצאנו מים!" נחקקה לימים בסמל העיר.

ליד הבאר הוקם בשנת 1898 מגדל מים, שהיה חלק ממערכת ההשקיה והאגירה של המושבה.

בית סימנסקי

ברחוב רוטשילד 26 ניצב בית סימנסקי, מבנה דו קומתי, שתוכנן ונבנה בשנת 1933 בידי האדריכל י' שלמוביץ.

הבית, שבו שולבו מגורים ומסחר, נבנה בסגנון הבינלאומי .

בקומת הקרקע פתחו האחים סימנסקי חנות שבה נמכרו כלי בית, מתנות, צעצועים, תכשיטים, ספרים ומוצרים נוספים.

בוריס ברוך סימנסקי, שעלה לארץ מגרמניה בשנת 1937, ורעייתו אדית ניהלו את החנות במשך שנים רבות, עוד בתקופה שבה הרחוב היה פתוח למכוניות בטרם הפך למדרחוב.

עבור רבים מתושבי ראשון לציון לא הייתה זו רק חנות, אלא מוסד עירוני מוכר.

אנשים נכנסו אליה כדי לפגוש פנים מוכרות ולשמוע מה חדש במושבה שהפכה לעיר.

בתי המייסדים מספרים על שנותיה הראשונות של המושבה, ובית סימנסקי והחנות שבקומת הקרקע מספרים על שנות השלושים ועל התפתחותו של רוטשילד לרחוב מסחרי עירוני.

רחוב רוטשילד פינת מוהליבר – מבט למזרח. בפינה בית הפקידות הראשון. צילום: ישראל פרקר

מעבר לז׳בוטינסקי – מן המושבה אל העיר

מעבר לרחוב ז׳בוטינסקי ממשיך רחוב רוטשילד לכיוון דרום-מערב, אך שם משתנה אופיו.

בתקופת המושבה השתרעו באזור בעיקר אדמות חקלאיות, כרמים, פרדסים ושטחים פתוחים.

ככל שראשון לציון גדלה במהלך המאה העשרים הוא הפך לציר עירוני המחבר בין לב המושבה הוותיקה לבין השכונות שהתפתחו ממערב.

ההבדל בין שני חלקי הרחוב חשוב.

הקטע שבין כיכר המייסדים לז׳בוטינסקי מספר בעיקר את תולדות המושבה הישנה.

הקטע שממערב לז׳בוטינסקי מספר את סיפורה של ראשון לציון שהתרחבה, הפכה לעיר והחלה להתקדם לעבר החולות.

רחוב רוטשילד ההיסטורי אינו עוד רחוב, עירוני רגיל של חנויות ובתי קפה.

מומלץ ללכת לאורכו לאט ולגלות כיצד מהרחוב הקטן הזה צמחה ראשון לציון כולה.

ישראל פרקר הוא המייסד העורך והמנהל של קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון עיר של נוסטלגיה"

ישראל פרקר. צילום: פרטי