היום לפני שלוש עשרה שנים יצאתי לדייט הראשון עם החבר הכי טוב שלי.

קבעתי עם חבר שניפגש לקפה אחרי יום ארוך. כשהגעתי לאסוף אותו, עמד לידו מישהו שהיה בדיוק הטעם שלי.

כשהחבר ראה את האורות המהבהבים שלי באמצע הצומת אולי הכי סואן בתל אביב, הוא ניגש אליי, ולהפתעתי – גם הבחור ההוא הצטרף אליו.

"תכירי, זה אסף, קולגה שלי מהמשרד. יכולה להקפיץ אותו הביתה?" אמר לי החבר והוסיף:. "עד הבית, שלא יילך לאיבוד", חייכתי.

מהרגע שהוא נכנס אליי לאוטו – הוא נכנס לי ללב.

באותו ערב, כבר התקשר אליי ודיברנו במשך 3 שעות.

למחרת יצאנו לדייט קסום.

אני לא זוכרת מה לבשתי. אני גם לא זוכרת מי שלח את ההודעה הראשונה אחרי שסגרנו את הערב.

אבל אני זוכרת את התחושה.

את השקט. את הקלות. את זה שלא הייתי צריכה להתאמץ להיות מישהי אחרת כדי למצוא חן בעיניו. פשוט הייתי אני.

כל כך הרבה שנים עברו מאז…

בדרך נוספו חתונה, בית, ילד, אינספור רגעים יפים, וגם לא מעט אתגרים שהחיים מביאים לכל זוג.

אבל אם יש משהו שהזמן לימד אותי, הוא שזוגיות טובה לא נמדדת ברגעים הכי פוטוגנים, אלא דווקא בימים הרגילים.

בכוס הקפה שמישהו מכין לך בלי שביקשת, בהודעה קטנה באמצע יום עמוס, ביכולת לשתוק יחד בלי שהשתיקה תהיה מביכה, ביד שנשלחת אליך באופן טבעי, בהליכה בקניון, באמת כדי להפגין חיבה, ולא, לא רק כדי שלא תיכנסי לחנויות.

אני כותבת את המילים האלה מעבר לים. גם לסוכנת נסיעות מותר לסגור חופשה פרטית, ולא להתעסק רק בחופשות של אחרים. אומרים שחופשה היא המבחן האמיתי לזוגיות, אבל אצלי היא בעיקר תזכורת.

תזכורת לכמה כיף לי איתו.

כמה אני עדיין מחכה לשבת לידו במסעדה, ללכת איתו לאיבוד ברחובות של עיר זרה, או פשוט לשבת בשקט מול נוף, בלי להרגיש שחייבים למלא כל רגע במילים.

אולי זו המשמעות של אהבה אחרי הרבה שנים. לא פרפרים בלתי פוסקים, אלא התחושה שהאדם שלצידך הוא עדיין המקום הכי נעים לחזור אליו.

ואם היו שואלים אותי היום מה הדבר הכי טוב שקרה לי לפני שלוש עשרה שנים, לא הייתי אומרת "יצאתי לדייט".

הייתי אומרת שמצאתי בית, ואיזה כיף לי שהוא עדיין החבר הכי טוב שלי.

קרן נחמיאס. צילום: פרטי

• קרן נחמיאס היא מחברת הספר "דייט אחרון בהחלט", שיצא לאור לאחרונה בהוצאת "ספרי קפה". ניתן לרכוש אותו באתר עברית

מייל: keren@askandtravel.com