רובנו משליכים פחית משקה או מזון ריקה לפח בלי לחשוב פעמיים.

יוסי וייס מראשון לציון מסתכל עליה ורואה משהו אחר לגמרי.

היו ימים במושבה. יצירה וצילום: יוסי וייס

אולי מטוס, אולי מסוק, מכונית כיבוי אש או חלק מדגם מורכב ומיוחד.

כך נולד עולם היצירה שלו, שבו חפצים שאיבדו את שימושם המקורי מקבלים חיים חדשים.

יוסי משתמש בפחיות, בקבוקי פלסטיק, פקקים, חלקי מתכת, גלגלים של מזוודות, מסילות של מגירות וחפצים ישנים נוספים.

הוא מפרק, חותך, מחבר ומתאים אותם עד שנוצרת עבודה מקורית ומפתיעה.

בין מאות יצירותיו אפשר למצוא כלי תחבורה, דמויות אנושיות, מתקני שעשועים וסצנות מחיי היומיום של היום ושל פעם.

כל עבודה שונה מרעותה, משום שהיא נוצרת מהחומרים הזמינים לו באותו רגע.

מערבל בטון. יצירה וצילום: יוסי וייס

יוסי עבד 43 שנים באל על, בתחום הטכני של תחזוקת מטוסים, והגיע גם לתפקיד ניהולי.

הניסיון שצבר בעבודה מדויקת עם חלקים ומנגנונים משרת אותו היטב ביצירתו.

מסתבר שהכל התחיל כשבנו בן ה 17 עסק בבניית אופנוע מפחיות שתייה ויוסי הצטרף אליו כדי לעזור.

הוא גילה שהוא נהנה מהעבודה, שהתוצאה מוצאת חן בעיניו ושיש לו רצון להמשיך ליצור.

מה שהתחיל כפעילות משפחתית הפך לתחביב מרכזי ולמפעל יצירה של ממש.

יוסי אינו מוכר את עבודותיו, אף שהוא מקבל הצעות רבות לרכשן.

לדבריו, כל יצירה היא חד פעמית, וקשה לו להיפרד ממנה.

אופנוע. יצירה וצילום: יוסי וייס

מרבית היצירות נמצאות בביתו וחלקן נמצאות בתערוכה קבועה במוזיאון הילדים בחולון כ-8 שנים.

יוסי גם הציג בגלריה העירונית בירושלים ובמשכן הנשיא בתקופת ראובן ריבלין.

לסיפורו של יוסי יש פרק נוסף, אנושי ומרגש במיוחד.

בשנים האחרונות הוא מרבה להופיע בפני קהלים ברחבי הארץ. הוא מגיע למרכזי תרבות, למועדוני גמלאים ובעיקר לבתי אבות ולבתי דיור מוגן כדי להראות ולספר.

הרצאותיו עוסקות ביצירתיות, במיחזור ובסיפור חייו.

הוא מציג את עבודותיו, מספר כיצד נולדו הרעיונות ומה אפשר לעשות מחומרים שנראים חסרי ערך.

יוסי וייס אינו מסתפק בדיבור ובהצגת יצירותיו הצבעוניות.

הוא יודע גם להפעיל את הקהל ולגרום לאנשים לשיר יחד עם המוסיקה והדמויות הנעות בסרטונים שהוא מקרין על המסך.

הדבר בולט במיוחד במפגשים עם בני הגיל השלישי. אנשים שבאו לשמוע הרצאה מוצאים את עצמם משתתפים בחוויה מוזיקלית וחברתית.

יוסי מפרסם בפייסבוק מידע וסרטונים רבים מפעילויותיו.

שווה לראות ולשמוע. יצירה נדירה במיוחד. ההיסטוריה של ראשון דרך עיני העגלונים שהיו כאן פעם

לצד העיסוק באמנות אפשר להתרשם גם מהחשיבות שהוא מעניק למפגש עם האנשים ומהשמחה שהוא מבקש ליצור.

ההרצאות האלה מלמדות שהיצירה הפכה עבורו גם לדרך להגיע לאנשים, ליצור קשר ולחלוק איתם חוויות.

גם אני הייתי מספר פעמים בין הקהל בהרצאות המיוחדות וההנאה הייתה גדולה ומיוחדת.

מאחורי העבודות הצבעוניות מסתתר גם מסר סביבתי ברור.

יוסי מבקש להראות שוב ושוב שלא כל חפץ ישן חייב להגיע לאשפה. בעזרת חשיבה יצירתית אפשר להפוך אותו למשהו שימושי, מעניין או יפה.

המשפט שמסכם את תפיסת עולמו הוא: "הזבל של האנשים זה הזהב שלי".

הוא אינו מסתפק בדיבורים על שמירת הסביבה.

הוא מדגים במעשיו כיצד אפשר לעשות שימוש חוזר בחומרים, להפחית פסולת ולעודד יצירתיות.

ויש כאן גם מסר חשוב לגמלאים.

אחרי עשרות שנות עבודה אפשר לפתוח פרק חדש, לגלות כישרון שלא בא לידי ביטוי קודם לכן ולמצוא תחום שמעניק סיפוק אישי וגם תורם לאחרים.

ראשון לציון היא עיר בעלת עבר עשיר, אבל גם עיר של אנשים יוצרים, מוכשרים ובעלי סיפורי חיים מיוחדים.

יוסי וייס הוא אחד מהם.

הוא אינו זקוק לחומרים יקרים או לציוד מפואר כדי ליצור.

די לו בחפצים שאחרים משליכים, ברעיון מקורי ובידיים מיומנות.

"בסופו של דבר, לא הפאר של האולם עושה את ההבדל, אלא החום של האנשים", הוא אומר.

וכאן טמון סוד קסמו של יוסי וייס. הוא אינו מסתפק בהענקת חיים חדשים לחפצים ישנים. הוא יודע גם לעורר שמחת חיים באנשים.

https://www.facebook.com/joseph.weiss.9461

ישראל פרקר הוא המייסד העורך והמנהל של קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון עיר של נוסטלגיה"

ישראל פרקר. צילום: פרטי