אנחנו חולפים פעמים רבות לאורכו של הרחוב הראשי בראשון לציון, רחוב הרצל. מהו בעצם הקשר בין הרצל לעירנו שנוסדה ב1882?

ראשון לציון נוסדה בשנת 188. מושבה צעירה שסביבה כרמים ירוקים (בעונה), שדות פתוחים ודרכי עפר. עגלות רתומות לסוסים נוסעות בין בתי האיכרים, פועלים עובדים בכרמים, ילדים מדברים עברית בבית הספר, ובראש הגבעה ניצב מבנה בית הכנסת הגדול.

לפתע מגיעה ידיעה מרעישה: בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה והאיש שכינס שנה קודם לכן את הקונגרס הציוני הראשון בבזל, נמצא במושבה.

הרחובות לא קושטו בכרזות, ולא היה במקום רמז לטקס ממלכתי. הגעתו לראשון לציון תפסה את תושביה בהפתעה מוחלטת. ובכל זאת, בתוך שעות ספורות, הפך ביקור הפתע הזה לאירוע היסטורי יוצא דופן. האורח רם המעלה סייר ביקב המקומי, האזין לצלילי התזמורת, ביקר בבתי האיכרים ולן בבית הפקידות (יד לבנים של היום). על המרפסת צולם תצלום שהפך לנכס מפורסם בתולדות ראשון לציון.

הרצל שהה במושבה כחצי יממה בלבד, אך סיפורו לא נשכח שנים רבות. על שמו נקרא אחד הרחובות המרכזיים בתקופה ההיא שהוביל מבית הכנסת הגדול לבית הפקידות. אחרי עשרות שנים השנים הפך הרחוב ל"רחוב אחד העם", והשם "הרצל" הפך לציר התנועה הראשי של העיר מדרום לצפון בשנת 1946.

כאשר פסע הרצל בשבילי ראשון לציון, הוא פגש את ההתיישבות היהודית החדשה בארץ. המושבה, שנוסדה בשנת 1882 בידי חלוצים חדורי אמונה, ידעה ימים קשים בראשיתה.

התפנית הגיעה עם תחילת חסותו של הברון אדמונד דה רוטשילד. מומחים לחקלאות הובאו מאירופה, כרמים ניטעו בהיקפים נרחבים, מערכות מים משוכללות הוקמו, והיקב הגדול, החל לפעול בשנות התשעים. בית הספר העברי הראשון, שהוקם ב-1886, "חביב", התווה את הדרך להוראה בשפת העבר, עברית, וגם התזמורת מקומית שפעלה במושבה ה"אורקסטרה" של ראשון לציון הציגה בפני הרצל יישוב שהקדים במעשיו את התנועה המדינית שהוא ייסד.

בנימין זאב תיאודור הרצל נולד בשנת 1860 בבודפשט. הוא למד משפטים, עסק בכתיבה ובעיתונות, ובהמשך נעשה אחד ממנהיגיה החשובים של התנועה הלאומית היהודית.

בשנת 1896 פרסם את ספרו "מדינת היהודים", ובו הציג את הצורך בפתרון מדיני לשאלת היהודים באירופה. שנה לאחר מכן, באוגוסט 1897, כינס הרצל בבזל את הקונגרס הציוני הראשון שסימן את ראשיתה של פעילות ציונית מדינית מאורגנת, עם הנהגה, מוסדות ותוכנית פעולה.

הרצל הבין היטב את חזונו להקמת בית לאומי לעם וחיפש מנוף השפעה על הסולטאן ששלט בארץ. ב-1898, כאשר קיסר גרמניה, וילהלם השני, יצא למסע במזרח התיכון, הרצל יצא בעקבותיו, בתקווה לגייס את תמיכתו בתוכניתו הציונית.

ב־26 באוקטובר 1898 נחת הרצל ביפו כשהוא מלווה במשלחת מצומצמת לאחר סיור קצר בבית הספר החקלאי מקווה ישראל הגיע, כאמור לראשון לציון.

דבר הביקור בארץ נשמר בסוד מתוך חשש לתגובת השלטונות העות'מאניים. פרטי אותו ביקור דרמטי נשמרו ביומני הרצל ובזיכרונותיהם של מלוויו ואנשי המושבה ביניהם היו דוד יודילוביץ', משה דוד שוב, דב חביב לובמן ומיכל פוחצ'בסקי.

היכרות עם הפועלים והאיכרים

בזיכרונותיו כתב משה דוד שוב שהוא שאל את הרצל אם ברצונו לבקר תחילה בבית הפקידות, שם גר חיים חזן, נציג הברון ומנהל המושבה. הרצל ענה שמטרתו אינה ביקור אצל הפקיד, אלא היכרות עם האיכרים והפועלים ולהתרשם ממצבם ואחר הגיע לבית הפקידות.

משה דוד שוב (משה דוד ינקוביץ 1854 – 1938) היה שליחה של "חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה" ממוינשט שברומניה; הוא רכש בשם האגודה את האדמות עבור ראש פינה, והיה ממייסדי מושבה זו, וכן המושבות יסוד המעלה ומשמר הירדן. כשיצא לאור ספרו של הרצל, "מדינת היהודים", הוא נסע לבקרו בווינה, ונקשרה ביניהם ידידות אמיצה והוא היה ממלוויו בעת ביקורו בארץ ישראל בסתיו 1898.

הרצל לא אהב את התלות הכלכלית של המושבות בנדבנות בלי מסגרת מדינית, ולמרות חילוקי הדעות הרצל התקבל בכבוד בבית הפקידות. זה היה מבנה גדול, מרוהט מפואר בניגוד לדלותם של בתי האיכרים.

על מרפסת הבית הזה דוד וולפסון הנציח את הרצל במרכז, כשלצידו חיים חזן, בני משפחתו, וראשי המושבה.

תושבי המושבה התלהבו מהביקור ומיהרו לבית העם, ושם נערכה קבלת פנים מכובדת כשה"אורקסטרה" המקומית מנגנת לכבוד מנהיג התנועה הציונית.

הרצל ערך גם סיור ביקב הגדול של ראשון לציון שהיווה הוכחה ניצחת ליכולת היישוב היהודי לקיים תעשייה חקלאית מודרנית ופעילה.

בספר ראשון לציון התרמ"ב-התש"א כתב דוד יודלביץ בעמוד 460: "ירד הרצל אל העם וכל מלויו אחריו. הזמינוהו לבוא בערב ל״בית־העם״. הבטיח לבוא.
הלך לבקר את היקבים, עלה מעלה, ירד מטה. התפעל ואמר לי: 'יש בהונגריה יקבים גדולים, אך לא כאלה. ראיתי בצרפת יקבים משוכללים, אך לא כאלה. הגדיל הברון לעשות. כמובן, בכסף יכולים לעשות הכל".

הרצל התפעל למראה ״חתיכת אירופה״ במקום אשר לפני שש עשרה שנים (התרמ״ב) היה מדבר שמם אלפים שנה, והוא רשם בעצם ידו בספר היקב, למחרת היום: ״התבוננתי בהרבה התעניינות לתכונה התעשייתית הרבה, אשר הקימו בראשון לציון: מי יתן ומהמקום הזה תצמח ברכה לאחינו האומללים״.

ד״ר ת. הרצל.
ראשל״צ, 27 אוקטובר 1898.

המושבה שבה ביקר המשיכה לצמוח

הרצל הגיע גם לביתו של האיכר אשר לוין ולבתים נוספים, חקר את המתיישבים על מצבם, ובערב התארח בביתו של רופא המושבה, ד"ר מזי"א.

למחרת בבוקר, לפני שעזב, סייר הרצל בשדרת הדקלים שבגן המושבה ובבית הספר העברי – חביב. המפגש עם ילדים שלמדו והתחנכו בשפה העברית, הראה מציאות של דור חדש השונה מזה שהכיר באירופה.

הביקור הותיר חותם רב שנים ולאחר פטירתו ב-1904, כשהיה רק בן 44, הפך זכרו לחלק בלתי נפרד מזהות המושבה ונקרא, כאמור רחוב על שמו. במשך עשרות שנים נשא רחוב מרכזי זה את השם "רחוב הרצל", עד שהפך ל"רחוב אחד העם", על שם אשר צבי גינצברג, הוגה הציונות הרוחנית. מסתבר שבחייו גם נקראו תינוקות במושבה על שמו, בנימין וזאב.

בשנת 1933 הקימו עולים מגרמניה קואופרטיב חקלאי בשם "גן הרצל" שהמחיש את מעמדו החשוב בתודעת העולים.

ראשון לציון הוכיחה להרצל כי ההתיישבות בארץ ישראל איננה רק רעיון תיאורטי אלא גם מציאות מוחשית. הרצל לא זכה לראות את מדינת ישראל קמה. אבל המושבה שבה סייר הוסיפה לצמוח, בתי האיכרים פינו מקומם לשכונות, והיישוב הפך לעיר ואם בישראל.

ומי שפוסע כיום במעלה רחוב אחד העם אל מול בית הכנסת הגדול, צועד למעשה בשביליו של אותו יום מ-1898 בו צעד הרצל ונקשר עם אנשי המעשים שהניחו את היסודות למדינה.