אספר לכם היום סיפור עובדתי על כמה זה בלתי אפשרי להיות חקלאי. ולאו דווקא בארץ ישראל.

בכל מקום, חוץ מאשר במדינות שעוד מאמינות במשפט האלמותי של משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן – מולדת כאן".

אני דור שלישי ב"פרדס רבינוביץ" שהינו שטח חקלאי על גבול רישון – נס ציונה.

בשטח הזה נטועים תפוזים, אשכוליות, ואבוקדו, אבל עיקר הגידול שלי הוא מנגו.

שטח קטן במונחים חקלאיים, אבל מה שאני מספר לכם היום מידע אישי, מהווה מיקרוקוסמוס של החקלאות בארץ, ולמעשה של החקלאות בכל העולם.

עצוב. בשנה שעברה נשאר הרבה פרי על העצים, בשל העודף במנגו ומצב המלחמה. איור AI ראשון אונליין

בעונה שעברה היה משבר גדול מאד למגדלי המנגו בישראל: העונה הייתה מוצלחת מאד מבחינת כמויות הפרי (המון פרי על העצים), אבל כל מגדלי המנגו כמעט פשטו את הרגל.

למה? כי עודף המנגו הביא לצניחה קיצונית במחיר התוצרת, כך שככל שהמגדל היה גדול יותר – כך הוא הפסיד יותר.

אני למזלי מגדל קטן, רק כמה טון בשנה – אז נפגעתי פחות.

הצניחה במחירים בעונה שעברה נבעה מהמון סיבות ש(כמעט) לא קשורות אחת לשנייה: החרמה חלקית של תוצרת ישראלית מצד חלק ממדינות אירופה, פלוס סגירת עזה שהייתה נוהגת לקנות כ-15% מהתוצרת הישראלית (בעיקר סוג ב'), פלוס מיסים שהטיל טראמפ על מדינות דרום אמריקה שהעתיקו עקב כך את הייצוא שלהם לשוק האירופי והציעו מחירים זולים במיוחד, פלוס ייקור עלויות ההובלה הימית, פלוס כמויות המנגו הגדולות שהיו על העצים – כל אלה הביאו לכך שמגדלי המנגו נאלצו למכור את התוצרת שלהם במחירי הפסד ולפעמים אפילו השאירו את המנגו על העצים כדי לחסוך עלויות קטיף.

תארו לכם: עלות הקטיף הייתה גבוהה יותר ממחיר המכירה… ומי שהרוויחו מכל זה הם הצרכנים שרכשו בעונה שעברה מנגו בזיל-הזול – וזה כמובן מבורך.

אבל בחקלאות, כמו בכדורגל, תמיד יש את העונה הבאה, והחקלאים הם כידוע אנשים אופטימיים. אז קיווינו שבעונה הבאה יהיו כמויות נורמאליות ומחיר סביר למנגו ונוכל להתפרנס בכבוד.

ומה קרה בעונה הנוכחית, זו שאנחנו נמצאים בעיצומה? בדיוק הפוך!!!

השנה זה לא טראמפ שהשתגע, אלא זה מזג האוויר שהשתגע ושיגע את המנגו:

חודש פברואר שהוא באופן קבוע החודש הכי קר בשנה עם טמפרטורות של כ-10 מעלות ופחות, "התחפש" לחודש יוני עם טמפרטורות של כ-20 מעלות ויותר, וגרם לכך שכל עצי המנגו התחילו לפרוח יותר מחודש לפני הזמן.

לא נורא, חשבנו באותו זמן. אולי זה רק יגרום למנגו להבשיל השנה מוקדם יותר.

אלא שאחרי פברואר החם הגיעו מרץ, אפריל ומאי, שדווקא היו קרירים באופן מיוחד, בלי אף חמסין לרפואה, דבר שגרם לכך שפרחי המנגו לא הפכו לפרי. לא חנטו (בעברית).

הפריית פירות זה כמו הפרייה בין אדם לחווה: צריכים להיווצר תנאים שיאפשרו את חיבור הזכר והנקבה – ואלה לא נוצרו.

ואם זה לא מספיק אז החום של פברואר גם הביא להתפשטות מחלה קטלנית שנקראת "עיוות תפרחות" הגורמת לכך שהתפרחות מתעוותות בגלל איזו שהיא פטריה (שלא אתן לכם לשבור את השיניים כדי לקרוא את שמה), ולא מסוגלות לחנוט.

היבול המועט השנה, אבל באיכות גבוהה. מנגו בפרדס רבינוביץ. צילום: מומי רבינוביץ׳

כך, כמות המנגו על העצים במדינת ישראל בשנת 2026 היא כ-25% מכמות המנגו על העצים בשנה רגילה, וכ-20% מכמות המנגו בעונה שעברה (2025).

אצלי למשל, מרבית העצים לא הניבו אפילו מנגו אחד!

ותזכרו שכל התשומות נשארו אותו דבר: אותה כמות מים (העלות העיקרית), אותה כמות דשנים, אותן כמויות הדברה (ואפילו יותר בגלל "עיוות התפרחות") ואותה כמות עבודה ועובדים.

התוצאה היא כמובן שמחירי המנגו טסו לשמיים ואותו מנגו שנמכר לפני שנה בשוק בפחות מ-10 ₪ לקילו נמכר כיום בקרוב ל-30 ₪ לקילו – הכל על חשבון הצרכן.

אלא שהמחיר הגבוה אינו מצליח לפצות את החקלאי על ירידת כמויות הפרי:

אם במקום 2 טון לדונם בשנה רגילה החקלאי הצליח השנה לקטוף רק 1/2 טון לדונם, אז גם מחיר גבוה פי 2 או פי 3 אינו יכול לכסות את הוצאות הגידול.

ואסור לשכוח שהמחיר שהצרכן משלם בשוק אינו דומה למחיר שהחקלאי מקבל מן הסוחרים (ועל פערי השיווק והעושק של החקלאים ושל הצרכנים ע"י הסוחרים וע"י המדינה – בפעם אחרת).

תראו מה זה: עונה אחת – המון פרי והחקלאי מפסיד. עונה שנייה – מעט פרי ושוב החקלאי מפסיד.

והכי גרוע הוא שזה בכלל לא קשור לרמת החקלאי או לרמת העיבוד החקלאי.

רמתו המקצועית של החקלאי עשויה להקטין את ההפסד, אבל אף אחת מהסיבות שגרמו לתופעה שסיפרתי לכם כאן אינה תלויה בחקלאי עצמו ; לא מזג האוויר, לא טראמפ, לא המלחמות, ולא שום דבר אחר.

החקלאי (בכל העולם) יכול להיות פיקח ולהיטיב בהרכבה כמאמר השיר, אלא שזו אינה ערובה לכלום.

ובעוד בעונה הקודמת לפחות הצרכן הרוויח, הרי שבעונה הזו לא רק החקלאי הפסיד. גם הצרכן.

תחי העונה הבאה!!!

עו"ד מומי רבינוביץ הינו חקלאי ועורך-דין, בנו של גיבור הפלמ"ח שמשון רבינוביץ' ז"ל שהוא ואחיו נודעו בכינויים "סמוך הגדול וסמוך הקטן". הוא הבעלים של "פרדס רבינוביץ" בראשון לציון (מנגו, אבוקדו, תפוזים), שבו פועלים בסופי השבוע (ד'-ו') שוק חקלאי ועגלת קפה. היה בעבר מכוכבי קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון שעלתה לליגה הלאומית (הראשונה דאז).