נניח לרגע, רק לרגע, שאיזה זר, אחד כזה שבא מבחוץ, לא מכאן, לא מכיר את רישון ולא יודע מה זה "בית מועצת הפועלים"', מה זה "קפה רוטשילד" ומה זה "פולה", נקלע, בטעות גמורה, בשעה אחת-עשרה בלילה, לרחוב רוטשילד.

הוא יורד מהמכונית ליד בית מועצת הפועלים.

מסתכל ימינה. מסתכל שמאלה.

מגרד קצת בראש. ואומר לעצמו: "סליחה… איפה אני"?

אומרים לו: "בראשון לציון".

הוא מסתכל שוב. "ראשון לציון"?!

"כן, אדוני. רישון".

אותה רישון. זאת של פעם.

זאת עם הרחוב השקט, עם הספסלים, עם האנשים שהיו יוצאים בערב רק אם באמת היה מוכרחים, וזאת שפעם, אם ראית שני אנשים הולכים יחד אחרי תשע בערב, מיד היו שואלים: "מי נפטר"?

והנה הוא מתחיל ללכת.

מבית מועצת הפועלים, לאט, לאט, במורד רוטשילד. ועיניו נפקחות. עוד בית קפה. ועוד אחד.

ובר.

ומסעדה.

ומסבאה.

ושולחנות.

ואלפי אנשים!

כן, אלפים!

יושבים, עומדים, צוחקים, מדברים, מרימים כוסית, מנופפים בידיים, מספרים סיפורים כאילו מחר אין עבודה.

ואם יש, אז שתמתין קצת.

צעירים. מבוגרים. זוגות. חבורות.

רישונים מכל הסוגים.

זה עם החולצה הלבנה וההוא עם הכובע, וזאת שיושבת עם חברותיה כבר שלוש שעות ומבטיחה ש "עוד רגע הולכים".

והזר שלנו ממשיך ללכת.

והוא כבר מתחיל לחשוד.

אולי טעו בשלט.

אולי זו בכלל תל אביב?

אבל לא. כתוב לו מכל עבר: ראשון לציון.

הוא מגיע עד בואכה קפה פולה. נעצר. מסתכל סביב.

הרחוב כולו חי. נושם. בועט. צוחק. מפטפט. מבלה.

ורוטשילד, שהיה פעם רחוב שמספר לך סיפור, הפך פתאום בעצמו לסיפור.

והזר, שכבר לא יודע אם הוא חולם או ער, תופס איזה רישוני אחד בשרוול ושואל אותו בלחש: "תגיד לי, אדוני… אתם תמיד ככה"?

הרישוני מביט בו, מחייך את החיוך הזה של מי שיודע משהו שהזר עדיין לא גילה, ואומר: "תמיד? מה פתאום… חכה שתבוא ביום חמישי".

והזר מסתכל שוב על הרחוב.

על ההמונים.

על האורות.

על בתי הקפה.

על הברים.

על המסעדות.

על רישון שלא הולכת לישון.

ואז הוא אומר, כמעט לעצמו: "לא יאומן"… ומיד מתקן: "לא יאומן שזאת רישון".

ואני, שעומד שם מן הצד, מחייך.

כי כן, חברים. זו רישון. של 2026.

אותה רישון של אתמול.

רק שהיא התלבשה יפה לערב, יצאה קצת לבלות…

וגילתה, אולי סוף־סוף, שגם עיר עם זיכרונות יכולה, לפעמים, להישאר ערה עד מאוחר.

זאב קרניצמן. צילום: פרטי

• זאב קרניצמן הוא מייסד ומנהל קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון – ממושבה לעיר", בה חברים אלפים רבים של אנשי ראשון בעבר ובהווה