לקראת חג ט"ו בשבט של אותה שנה, החליטה אימי, שכל אחד מאתנו ייטע עץ אגס, שיוקדש עבור כל אחד מאיתנו, וייעדה לכך מקום, בקצה הדרום מזרחי של הגינה שלנו.

כל אחד מאיתנו התבקש לטפח ולהשקות את העץ שלו.

מאותו הרגע הפך, כל אחד מהעצים שניטעו על ידינו, לא רק לאובייקט לטיפוח, אלא לחלק מהזהות שלנו.

בעבודת התחזוקה והטיפוח הייתה קריאה לאחריות, השקעה, ולהענקת חיים.

בראשיתו, היה כל עץ לא יותר מנצר דקיק, נטוע באדמה שעדיין שימרה את חום ידיו של הנוטע. כמו תינוק הנסמך על אימו, הוא מצא באדמה את מקור חיותו והמים בהם השקנו את העצים, חלחלו לשורשיו וזרמו אליו כריקוד עדין של חיים.

כל משב רוח ליטף את גבעוליו הרכים וכל טיפה של גשם התקבלה בשמחה, משל היה תינוק היונק משדי אימו.

עם חלוף העונות, החלו העצים לצמוח, גזעם התעבה והתייצב.

ענפיהם הצעירים התפרשו בזהירות, מחפשים את קרני השמש, נדמו לידיים קטנות הנמתחות לגעת באור.

העלים הראשונים, ירוקים ועדינים, רעדו במגע הרוח כצחוקו של ילד החווה את העולם.

ריחם של העלים, רענן ונקי, התמזג עם ריחות האדמה והגשם.

אביב ראשון הגיע והעצים הפתיעו בפריחה עדינה: פרחים קטנים בצבע לבן וורוד, שהנצו ונפתחו בזה אחר זה כחיוכים זהירים של נער מתבגר המתחיל לגלות את יופיו.

פרחיהם הפיצו ריח מתקתק, נעים אך לא משתלט, מעין הבטחה סמויה לעתיד מתוק.

הדבורים זמזמו סביבם, נושאים את גרגרי האבקה כאילו היו שליחים קטנים של הטבע, המספרים לעולם שהעצים הללו היו פעם שתילים קטנים.

שנה חלפה לה ובבוא הקיץ, החלו להתגלות הפירות הראשונים, קטנים בתחילה, כמעט מוסתרים בין העלים כמו רעיונות ראשוניים, עדיין בוסריים.

ככל שחלפו הימים, תפחו הפירות, קליפתם קיבלה גוון צהבהב-ירקרק מנוקד וטעמם, אשר בתחילה היה חמצמץ, הפך מתוק להפליא.

בין רגעי הלבלוב, ההבשלה והקטיף, נשאר כל אחד מהעצים כעוגן שקט בנוף, כאדם שצמח מתוך ילדותו, חווה את התנסויות החיים, ולבסוף מעניק לעולם את מתנתו: פירות שטעמם אינו רק ביטוי לחיוניות, אלא גם עדות להבעת תודה על ההשקעה בו.

עם נפילתו של אחי מרדכי ז"ל במלחמת ההתשה מפגז מצרי, בתאריך ה-10 בדצמבר 1969 ומבלי שנאמרו המילים, אחותי שרה ואני, המשכנו לטפח את עץ האגס של מרדכי, במקביל לכך שכל אחד משנינו טיפח את העץ שלו.

למרות זאת, הבחנו שככל שהלך ונקף לו הזמן, העץ של מרדכי, שהיה פעם ירוק ושוקק חיים, הלך וקמל וכמו נשמתו של מרדכי.

גם העץ לא מצא את הכוח להמשיך.

עליו נשרו כמו דמעות על גבעוליו וענפיו הלכו והתכווצו לזרדים יבשים, כאילו נטלה ממנו נשמתו.

ספר חובה לכל מי שנולד בראשון. אחי-מרדכי. צילום: פרטי

אלי אחי-מרדכי יליד 1952, נולד וגדל בשיכון המזרח בראשון לציון. אב לשישה ילדים. בעברו שרת כעשרים ושתיים שנה בצה"ל והשתחרר בדרגת אלוף משנה. לאחר פרישתו מצה"ל, שימש במגוון תפקידים בכירים (מנכ"ל וסמנכ"ל בכיר), בעיקר, בעולם התוכן של טכנולוגיות המידע. מחזיק מטעם אוניברסיטת בר־אילן, בתואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ותואר שני במנהל עסקים במגמת מימון.

אחי-מרדכי הוא מחבר הספר "השכונה שהייתה רחוקה מלב העיר".

את הספר ניתן לרכוש בשני אופנים: ספר דיגיטלי באתר עברית. ספר hard copy בפנייה ישירה לאחי-מרדכי בוואסאפ 054-2001155 או בפניה למייל: eli@eliam.biz

עטיפת הספר. מומלץ מאוד לקרוא אותו. צילום: פרטי