אין כמעט אף ילד או מבוגר שגדל בראשון לציון ב- 60 או 70 השנה האחרונות, שלא מכיר את הקיוסק המיתולוגי "קמינסקי" שממוקם ברחוב רוטשילד בסמוך לצומת של הרחוב עם רחוב ז'בוטינסקי. בחודשים האחרונים התריס של החנות היה מוגף וביום שישי בשבוע שעבר הלך לעולמו, בעל הקיוסק, חיים קמינסקי ז"ל, לאחר שנפטר ממחלה קשה בגיל 76.

הקיוסק קיים בעיר מאז שאני זוכר את עצמי כילד ולדעתי היה הקיוסק הראשון שנפתח בעיר ושרד עד לפני מספר חודשים. מי שניהלו אותו ביד רמה היו ליאון ועליזה קמינסקי זיכרונם לברכה. מה לא היה שם? ממש הכל, ממתקים, שוקולדים, בייגלה ריחני, גזוז בטעמים הנפלאים של פעם, פטל ולימון, כשלפעמים היית מבקש מקמינסקי, שיכין לך סודה מעורבת. שום בילוי ברחוב המרכזי בעיר לא היה שלם ללא ביקור בקיוסק האגדי.

עיתונים בכל השפות

ליאון ז"ל שהיה מיוצאי פולין ואשתו עליזה ז"ל, גם מכרו שם עיתונים בכל שפה אפשרית, כמובן כל העיתונים בעברית וגם בפולנית, הונגרית, רוסית, גרמנית, ספרדית, אידיש וממש בכל שפה אפשרית. הקיוסק גם היה פתוח 24 שעות ביממה, בשישי שבת ובחגים, ולפי האגדות אפילו ביום הכיפורים (למרות שאין לכך שום ביסוס מדעי).

לימים תפסו את מקומם של צמד המייסדים הבן, חיים קמינסקי, ואשתו ב- 30 שנה האחרונות, ברברה. ברברה מספרת שכולם אהבו את חיים והוא היה גם מוקד לחברים, כולל כאלו שהם יוצאי פולניה שאהבו לבוא לקיוסק ולדבר אתו בפולנית. ברברה גם מספרת שהאהבה הגדולה ביניהם פרצה שהכירו במועדון ליוצאי פולניה ביפו ומאז הם ביחד.

"באים אלי הרבה חברים שלו שראו את מודעת האבל ומספרים לי המון דברים טובים עליו", היא מספרת בביתם ברחוב רוטשילד בעיר. "הם אומרים 'לא הגיע סוף כזה לבן אדם כל כך טוב ואהוב'. הוא סבל מסרטן ריאות שהתפטר לכל הגוף והראש וסבל מאוד בימיו האחרונים".

כמה עצב. הקיוסק הסגור של חיים קמינסקי ז"ל. צילום: פרטי

טרגדיה נוראה

חיים ז"ל גם עבר לפני כשבע שנים טרגדיה קשה מאוד. בנו יניב, רצח את אמו, ויויאן ז"ל, אשתו לשעבר של חיים ז"ל, ממנה התגרש לפני עשרות שנים. בידיעה שפורסמה באתר הארץ נכתב כי "לפי כתב האישום השניים שהו שהו בדירתם והאם הבינה שבנה החליט להמיתה. היא התקשרה לשכנה המתגוררת באותו הבניין וקראה לעזרה. הבן, שהיה מעורער בנפשו, ניגש אליה והכה אותה בראשה ובגופה. בהמשך, כשנפלה לארץ, רכון מעליה וחנק אותה. גם כאשר השכנה והשוטרים דפקו על הדלת וניסו לפרוץ אליה, הוא המשיך במעשיו עד שהיא נרצחה".

ריח משכר של עיתונים

בקבוצות הפייסבוק של ותיקי העיר העלו רבים זיכרונות מהקיוסק האגדי. "ריח משכר של עיתונים, בייגלה עם מלח וארומה של תקופה שלא תחזור עוד", כתב תומר סגיס, ראשוני לשעבר, כיום דובר קוקה קולה.

מישהי אחרת זוכרת שקנו במקום חוברות בול פורנוגרפיות. רונן בסן כתב: "אני כילד התפעלי עד מאוד ממכשיר שטיפת הכוסות החדשני שהיה לו. אדם שהיה מסיים לשתות את השתייה הקרה מכוס הזכוכית, היה מחזיר לחיים את הכוס וחיים היה הופך אותה, מניח על מתקן השטיפה והכוס הייתה מוכנה לעובר האורח הצמא הבא".

יעקב משה כתב: "זוכר את העיתונים בכניסה לקיוסק בצד שמאל בדרכי למגרש הפחים בכדורגל בשבתות". אמיר גנס כתב: "הכינוי שלו אצלנו בשכונה היה 'יום ולילה' מאחר והיה פתוח בכל שעה שהיית עובר".

ג'ו שוורץ כתב: "סבתא שלי ז"ל הייתה שולחת אותי לקנות לה מגזין רכילות גרמני ובייגלה. הריח המיוחד של המקום נשאר צרוב לתמיד".

רפאל מור מאשרר מצידו את אגדת יום הכיפורים. "בזמנו עוד כשהיינו ילדים. הוא היה המקום היחיד שפתח את הדלת של החנות ומכר לנו סיגריות ביום כיפור".

ליאת גמרניק כתבה: "לפני ארבע שנים כאשר חלפתי עם בני הקטן בעגלה יחד עם אבי, יעקב גמרניק ז"ל, אבי וחיים קמינסקי שוחחו בנהם על מצב הבריאות שלהם. הם הזכירו נשכחות על משחקי הכדורגל שהם צפו בהם ביחד במגרש של מכבי ראשון לציון שהיה בסוף רחוב רוטשילד. בילדותי, כאן ברישון הקטנה, אבי ז"ל היה לוקח אותנו לים בשבתות. המוניות היו עומדות ליד הקיוסק של קמינסקי. היינו קונים שם שתייה וחטיפים ומשם ממשיכים לים. ליבי נעצב מאוד. עוד אדם אשר היה בנוף ילדותי הלך לעולמו".

עתיד לא ברור

עתידו של הקיוסק אינו ברור. הוא נרכש בדמי מפתח, 60 אחוזים של משפחת קמינסקי ו- 40 אחוז שייכים לאדם פרטי.
"בגילי כבר אין לי כוח לפתוח שוב", אומרת ברברה קמינסקי.

מה שבטוח שאת הקיוסק של קמינסקי, ובעיקר את הבעלים שלו, אף ראשוני אמיתי לא ישכח.