שם, גיל, עיר מגורים ומקצוע / עיסוק בחיים "האזרחיים".

ד"ר רונן גיא, בן 30, מראשון לציון. רופא סטאז׳ר בבית החולים וולפסון.

מצב משפחתי: 

כרגע רווק. מבחינה משפחתית אבא רופא שיניים ואמא סגנית מנהלת במזכירות בבית המשפט. אחותי הגדולה רופאת משפחה ואחי הקטן סטודנט לרפואה.

כמה זמן אתה מתנדב במד"א, ובאיזה תפקיד?

התחלתי להתנדב במד״א כבר בגיל 15 כמגיש עזרה ראשונה במשך כשלוש שנים. כעבור עשור, כשהייתי בשנה האחרונה ללימודי הרפואה, חזרתי להתנדבות במד"א עם הרגשה שאני יכול להביא לשטח את הידע והניסיון שצברתי במהלך השנים בלימודי הרפואה.

מדוע החלטת להתנדב במד"א?

תמיד אהבתי לעזור ולהתנדב, ומאז שהייתי מתנדב נוער במד״א פיתחתי הערכה וכבוד גדול לארגון, לצוותים בשטח ולעבודה שלהם. לאורך השנים הייתה בי תחושת החמצה ורצון לחזור לאדרנלין של השטח. בעיקר התגעגעתי לתחושה המיוחדת של להגיע לאדם בבית שלו, ברגע שהוא הכי צריך עזרה, ולהיות שם בשבילו.

את/ה זוכר את הרגע או האירוע שהוביל אותך להחליט להתנדב?

כשהייתי סטודנט בשנה החמישית לרפואה, יצאתי עם חברים לבר. לפתע אחד המבלים איבד הכרה ונפל על הרצפה. החברים שלי מיד קראו לי לעזור, אבל באותו רגע הבנתי משהו שטלטל אותי. אחרי חמש שנים של לימודי רפואה, שבהן למדתי על מחלות, תרופות וטיפולים, לא הייתי בטוח איך לעזור לאדם שהתעלף מולי בבר. בסופו של דבר הרמתי לו את הרגליים והוא חזר להכרה, אבל האירוע הזה גרם לי להבין שכרופא אני חייב לדעת לתת מענה לא רק בבית החולים, אלא גם בשטח ולכן החלטתי לחזור למד"א.

איך נראה יום / משמרת טיפוסית שלך?

במהלך השבוע אני סטאז׳ר בבית חולים, בודק מטופלים, ומטפל בחולים, ובסופ״שים אני מתנדב במד״א כחובש. במהלך המשמרת אני משתדל ללמוד מאנשי הצוות וגם לתרום מהידע שלי. אני פועל בשיתוף פעולה מלא עם הצוות ובהמון סבלנות וחמלה למטופל.

מה הקריאה או המקרה הכי מרגש שנחרט בזיכרון שלך, ומדוע?

אחד המקרים שאני הכי זוכר היה קריאה לאישה מבוגרת ניצולת שואה שהרגישה לא טוב והייתה מאוד מבוהלת. מבחינה רפואית לא היה משהו מסכן חיים, אבל היא הייתה לבד והרגשתי שהפחד שלה היה חלק גדול ממה שהיא חווה באותו רגע. ישבתי לידה, דיברתי איתה בגובה העיניים והרגעתי אותה עד שפינינו אותה לבית החולים. יומיים לאחר מכן כשהגעתי למחלקה לעבוד פגשתי אותה שוב כמטופלת אישית שלי והיא זיהתה אותי, אמרה לי תודה וחיבקה אותי והמשפחה שלה הודתה לי. זה אולי נשמע כמו משהו קטן, אבל בשבילי זה היה רגע משמעותי, כי הבנתי שלפעמים עצם זה שאתה שם בשביל מישהו, יכול לעשות הבדל גדול.

מה היה המקרה הכי עצוב שנתקלת בו?

אחד המקרים שהכי נחרטו אצלי היה שהגעתי לטפל בנער בן 15 שהיה מעורב בתאונת דרכים כשרכב על קורקינט חשמלי. אני חושב שהדבר שהיה הכי קשה עבורי היה להבין שמדובר בנער כל כך צעיר שנפצע כל כך קשה. מעבר לצד הרפואי, לראות את המשפחה ואת הפחד והחוסר אונים שלהם היה מאוד מטלטל. זה אחד המקרים שהזכירו לי כמה האחריות שלנו כמתנדבים גדולה, וכמה חשוב להישאר מקצועיים ורגועים גם ברגעים הכי קשים.

מה הדבר הכי מפתיע שגילית על עצמך מאז שהתחלת להתנדב?

הדבר שהכי הפתיע אותי הוא כמה אני נהנה ללמד ולהעביר את הידע שלי לאחרים. כשהייתי נער במד״א, הייתי זה ששואל מיליון שאלות ורוצה ללמוד הכול. היום, כשאני כבר רופא, אני מוצא את עצמי בצד השני, מסביר, מלמד ועוזר למתנדבים האחרים, מהנוער ועד החובשים ואפילו פראמדיקים. זה משהו שלא חשבתי שיהיה כל כך משמעותי עבורי, וזה אחד הדברים שאני הכי אוהב בהתנדבות היום.

מה הרגע הכי מספק או המשמעותי שהיה לך בהתנדבות?

אני חושב שהרגע הכי משמעותי עבורי הוא כשאני מצליח לעזור למישהו ולראות את ההקלה שלו. במיוחד מרגש אותי לפעמים לעצור ולחשוב שהתחלתי את הדרך שלי במד"א כנער, והיום אני מתנדב כרופא. מבחינתי, זו סגירת מעגל.

יש לך "פילוסופיה" אישית או כלל שאתה חוזר אליו כשקשה בשטח?

אני חושב שהכלל שלי הוא פשוט להישאר רגוע ולא לשכוח שמולי יש בן אדם. גם כשיש לחץ בשטח, אני משתדל לקחת רגע, להבין מה צריך לעשות ולתת למטופל תחושה שהוא בידיים טובות. בסוף, מעבר לטיפול הרפואי, חשוב לי שהמטופל ירגיש שמישהו באמת רואה אותו.

מה הקושי הכי גדול בהתנדבות שאנשים בחוץ לא מבינים?

השאלה שתמיד שואלים אותי ״למה אתה עושה את זה? אתה כבר רופא״. או: ״אתה לא מקבל על זה כסף בכלל חבל על הזמן שלך״. אבל יש לזה ערך יותר גבוה. אני זוכה לעזור לכל כך הרבה אנשים, זוכה להגשים את החלום שלי יום אחרי יום, ובעיקר להיות שם בשביל אנשים ברגעים שהם הכי צריכים עזרה. מבחינתי זו לא שאלה של זמן או כסף – זו שליחות.

האם יש לך שותף/ה קבוע/ה למשמרות, ואיך נראים היחסים שלכם בצוות?

האמת שאני מאוד אוהב לעשות משמרות עם כולם, אבל בתור מי שהיה בעצמו נוער מד״א אני מאוד אוהב לעלות עם מתנדבי הנוער המדהימים של מד״א. אני יודע כמה הם סקרנים, כמה הם רוצים ללמוד וכמה משמעותי עבורם לקבל ידע וניסיון. אני מאוד אוהב להיות שם בשבילם, ללמד ולהסביר.

איך ההתנדבות משפיעה על המשפחה או החברים שלך – איך הם מגיבים כשאתה יוצא לקריאה?

כולם כבר מכירים שזה חלק ממני. כשאני יוצא לקריאה הם בעיקר דואגים, אבל גם יודעים כמה זה חשוב לי וכמה משמעות יש לזה עבורי. אני חושב שהם אפילו קצת גאים בזה שאני ממשיך לעשות משהו שאני אוהב ומאמין בו.

מה עושה לך את היום אחרי משמרת ארוכה?

אחרי משמרת ארוכה אני אוהב פשוט להגיע הביתה, לשים את הראש ולדעת שעשיתי משהו עם משמעות.

פינוק אחד קטן שאתה מרשה לעצמך אחרי משמרת.

אני אוהב להגיע הביתה, להתקלח, לשים בגדים נוחים ופשוט להיזרק על הספה. אחרי משמרת ארוכה, לפעמים זה כל הפינוק שאני צריך. חוץ מזה… צריך לישון מוקדם כי יש עוד חיים להציל למחרת בבית חולים.

משהו שהיית רוצה שכל אזרח יידע על העשייה של מד"א?

שלצוותים של מד״א, מתנדבי הנוער, החובשים והפראמדיקים, יש את הלב הכי גדול שתראו. לצאת מהבית לשם הצלת חיים זה משהו שלא מובן מאליו. אני מעריך אותם ואני גאה בזה שאני חלק מהארגון.

מה היית אומר/ת למי ששוקל/ת להתנדב אבל מתלבט/ת?

הייתי אומר לו פשוט לנסות. אני חושב שאין באמת דרך להבין מה ההתנדבות במד״א נותנת לך עד שאתה חווה את זה בעצמך. אתה פוגש אנשים, לומד להתמודד עם מצבים שונים, עובד בצוות ובעיקר זוכה לעזור למישהו ברגע שהוא הכי צריך אותך. מבחינתי, זו חוויה שנותנת הרבה יותר ממה שאתה נותן לה, ואני חושב שכל מי שמתלבט, שייתן לזה הזדמנות.

משפט אחד שמסכם מדוע שווה להיות מתנדב/ת מד"א?

"העניין בלבישת מדים זה הנתינה והעזרה לאחר". מתוך מכתבו של דודי דיגמי שנפל בתאריך ה- 7.11.23.

מה אתה הכי אוהב בעיר ראשון לציון?

אין ראשל״צי שלא אוהב את ראשון. יש בה הכל. ים, בתי קולנוע וקניונים.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? מה החלום הכי גדול שלך בחיים?

ברוך השם הגשמתי את החלום הכי גדול שהיה לי בחיים, אז אני אעבור לחלום הכי גדול הבא שלי. להתחתן, להקים משפחה אוהבת, ילדים משלי שיהיו סקרנים ובעלי שאיפות כמו אבא שלהם. ולהיות בן אדם טוב.
ועוד דבר קטן, להיות רופא ילדים טוב, להיות סבלני וקשוב, ולשמור תמיד על אופטימיות.