הייתה זו הזדמנות מיוחדת להתבונן מקרוב בתהליך שאנחנו מכירים בדרך כלל רק מצדו של הבוחר.

תפקידו של המשקיף בקלפי הוא לעקוב אחר תקינות תהליך הבחירות ולוודא שהוא מתנהל בהתאם לחוק ולהנחיות. המשקיף עוקב אחר עבודת ועדת הקלפי, רשאי להשגיח על שלבי ההצבעה והספירה בהתאם לנהלים, ולדווח על אירועים חריגים אם מתעורר צורך בכך.

תפקידו של המשקיף להתבונן, לפקח ולסייע בשמירה על טוהר הבחירות, תוך הקפדה על חשאיות ההצבעה.

אחד הדברים המעניינים ביותר היה המגוון האנושי הגדול שחלף מול עיניי.

צעירים בני 18, שחלקם הצביעו לראשונה בחייהם, הגיעו לצד אנשים מבוגרים מאוד, שנעזרו במקלות הליכה ועשו את דרכם באיטיות אל שולחן ועדת הקלפי.

היו גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, אנשים בלבוש חגיגי ואחרים בבגדי יום יום פשוטים וסנדלים. היו שהגיעו לבדם, אחרים בזוגות, והיו גם משפחות שלמות.

במיוחד משכו את תשומת לבי ההורים הצעירים שהגיעו עם תינוקות בעגלות ועם ילדים קטנים שליוו את הוריהם אל מאחורי הפרגוד, ולאחר מכן השתתפו לעיתים ברגע המרגש של הכנסת המעטפה לתיבת הקלפי.

זוהי אולי אחת הדרכים היפות להכיר לדור הצעיר את משמעות הבחירות. עוד לפני שהם יודעים מהי כנסת, מהי מפלגה ומהי דמוקרטיה, הם רואים את הוריהם מגיעים למקום מסוים, בוחרים פתק ומכניסים מעטפה לתיבה כחולה.

התהליך היה פשוט ומסודר. כל בוחר שהגיע ניגש אל ועדת הקלפי, הזדהה ונרשם בהתאם לנהלים. לאחר מכן קיבל מעטפת הצבעה כחולה ונכנס אל מאחורי הפרגוד.

שם המתינו לו פתקי ההצבעה של 36 הרשימות שהתמודדו בבחירות ובסופו של דבר בחירה אחת.

לאחר הכנסת הפתק למעטפה יצא הבוחר מאחורי הפרגוד ושלשל אותה לתיבת הקלפי הכחולה.

יש משהו מרשים בפשטות הזאת. אנשים שונים כל כך בדעותיהם, בגילם, במוצאם ובאורחות חייהם, וכולם עוברים בדיוק את אותו תהליך. לכל אחד קול אחד, ללא קשר למעמדו, להשכלתו או למצבו הכלכלי.

מחוץ לחדר הקלפי השתרכו לעיתים תורים ארוכים. היו גם שעות שבהן התור התקצר, ולרגע נדמה היה שהלחץ פחת. אבל כעבור זמן קצר הגיע גל נוסף של מצביעים, והתור התארך שוב.

הייתה תנועה מתמדת של אנשים. היו מי שהחליפו כמה מילים עם מכרים שפגשו בדרך, ואחרים עמדו בשקט והמתינו לתורם.

למרות מספר המצביעים הגדול, האווירה הייתה רגועה והסדר נשמר.

לא ראיתי במהלך המשמרת שלי אירועים חריגים שהפריעו למהלך ההצבעה. אנשי ועדת הקלפי פעלו באופן מסודר, והבוחרים שיתפו פעולה.

המשנה לראש עיריית ראשון לציון, איתי מתיתיהו, מצביע עם האישה והילדים. צילום: פרטי

אחד הנתונים שעוררו בי עניין מיוחד היה שיעור ההצבעה.

כאשר סיימתי את משמרתי ועזבתי את הקלפי, כמה שעות לפני תום ההצבעה, שיעור ההצבעה כבר עבר את 70 האחוזים מבעלי זכות הבחירה הרשומים בה.

מנקודת המבט שלי כמשקיף, הייתה זו תמונה מעודדת של מעורבות אזרחית. אנשים יצאו מבתיהם, לעיתים המתינו בתור, והקדישו מזמנם כדי להשתתף בבחירות.

לא כולם חשבו אותו הדבר, כמובן. אפשר להניח שהיו ביניהם בעלי השקפות פוליטיות שונות מאוד. אבל כולם הגיעו לאותו חדר, עמדו מול אותו פרגוד והכניסו את המעטפה לאותה תיבה. במשך שהותי במקום לא שמעתי אפילו מילה אחת על פוליטיקה או את דעת המצביעים. לא ידענו מה מתרחש בתוך תיבת הקלפי.

אנחנו רגילים לשמוע על הבחירות בעיקר דרך אולפני הטלוויזיה, הסקרים, נאומי הפוליטיקאים, העימותים והכותרות הגדולות.

כולם שווים ביום הבוחר. צילום: פרטי

אבל ביום הבחירות גיליתי שוב שהדמוקרטיה נמצאת גם במקומות הפשוטים ביותר. היא נמצאת בקשיש שעושה מאמץ להגיע לקלפי בעזרת מקל הליכה. בצעירה שמגיעה להצביע בפעם הראשונה. באם שמחזיקה תינוק בזרועותיה.

באב שמראה לילדו כיצד מכניסים מעטפה לתיבה.

היא נמצאת גם בחברי ועדת הקלפי, היושבים שעות ארוכות ומבצעים עבודה אחראית ולעיתים מתישה, ובמשקיפים העוקבים אחר תקינות התהליך.

כשעזבתי את הקלפי בנחלת יהודה, לאחר שעות של התבוננות באנשים, הרגשתי שהיום הזה העניק לי משהו מעבר להתנסות בתפקיד המשקיף.

מאחורי הפעולה הזאת עומד אחד העקרונות החשובים ביותר של הדמוקרטיה: זכותו של כל אזרח להשמיע את קולו.