לפני שנים נהגתי לקנות את בגדיי בחנות בשם "ספורט בני".
לא שהייתי ספורטאי, חלילה…
סתם, ילד עם משקפיים.

בני שלום והמעריץ, איור: צחי פרבר

המוכר היה בני שלום, בלם העבר האגדי של הפועל ראשון לציון.
הייתה לו חנות קטנה, נחבאת בחצר פנימית, סמוך למקום שתיקנו בו כלי נגינה.
אמנם כמעט לא זכרתי את משחקו, אבל הילדים הגדולים הזכירו את שמו ביראת כבוד.

הוא היה מחייך חיוך ענק, נותן לי לבחור זוג מכנסי התעמלות רחבים עם פסים בצד וחולצת טריקו צמודה, תואמת פחות או יותר – ושותק.
לא דיבר, לא סיפר על משחקים הרואיים, ואני, שהייתי ילד ביישן, לא שאלתי – רק הבטתי בפוסטרים של שחקני הכדורגל שעל הקירות.
כשמדדתי את הבגדים, חשבתי שאני נראה בדיוק כמו ויקי פרץ, חלוצה האימתני של מכבי תל אביב…
רק בלי השפם.

כך מתחיל, וכמעט גם נגמר, פיקצ'ר-בוק באפורים בן 48 עמודים (מחציתם מצוירים), בשם "ספורט בני", שהכנתי על אחד מאלילי ילדותי, הכדורגלן בני שלום.

את בני הכרתי רק מן החנות; את ימיו הגדולים על המגרש כבר לא זכיתי לראות. מכיוון שלא היה לי כסף לכרטיס ("זה לא חינוכי!" אמרו ההורים), הייתי מטפס מדי שבת שנייה, בשעות אחר הצהריים, על החולות שממערב למגרש הפחים, יחד עם עוד עשרות ילדים וקשישים – הם היו גרעין הקהל, משום מה. הנהלת הקבוצה ידעה שאנחנו מציצים, ולכן, כדי להקשות עלינו ולאלץ אותנו לקנות כרטיס, הגביהה את חומות המגרש בשורות של פחים. זה לא עזר, לא קנינו; אבל בכל פעם שהובקע שער, היו עשרות ידיים חסונות ושעירות הולמות בפחים מבפנים, וקול רעם אדיר היה מתנפץ ומתגלגל מעל בתיה הקטנים ואדומי הגגות של המושבה, הניצבים ברחוב כצנלסון.

הקשישים שלצידי, חלקם בחליפות שבת, היו זועקים מדי פעם "הנדס!" או "אופסייד!", מנופפים ברוב חן במקלות ההליכה ומקללים נמרצות את הקוון – הלא הוא ה"ליינסמן" – ואני רק הייתי שותק ומהרהר בו, בבני שלום, מנסה להיזכר במשחקו השלו והאלגנטי, ובחיוך הבוטח שלו, שהיה מרחף פעם מעל פני המגרש ונראה למרחוק.
בכל אופן, מן החולות לא ראיתי הרבה; ואת כל השאר, את מה שלא הצלחתי לראות, ציירתי באפורים.

עטיפת הספר, איור: צחי פרבר

"ספורט בני", הספר המצויר אודות בני שלום, ראה אור במספר מצומצם עד מאוד של עותקים; אחדים מהם נותרו, כך נדמה, בחנות "סיפור פשוט" בתל אביב, ואם יאזלו כולם, אולי נארגן עוד הדפסה.

ובעצם, אולי לא.

צחי פרבר שנולד וגדל בראשון לציון, הוא סופר ומאייר, מרצה בבצלאל, שיצירתו עוסקת בזיכרון הישראלי ובשורשים משפחתיים. בין ספריו: הטרילוגיה הגרפית "המחברות של אייזיק" (2017) וספר הפרוזה "אבנים" (2021), שנכלל ברשימה הקצרה של פרס ספיר. הוא גם חתן פרס לוי אשכול (2024) ופרס שר התרבות (2023).