בכל פעם שאני עובר ליד הבית המיוחד הזה, בית קנר שברחוב רוטשילד 7, לא הרחק מכיכר המייסדים, אני נעצר לרגע ומסתקרן.

מה היה הבית הזה, מי בנה אותו ומה התרחש בין קירותיו?

המרפסת הרחבה, המרתף הגדול והחזית השונה כל כך מהבניינים שסביבו מעידים, כנראה, שמדובר בבית עם סיפור.

ואכן, תולדות בית קנר שזורות בתולדות ראשון לציון. מימי המושבה החקלאית ועד הקמת המדינה וגם בהמשך.

יעקב מנדל קנר, ששמו נכתב לעיתים גם “כנר”, נולד בשנת 1839 בבוקרשט שברומניה.

במקצועו היה פחח אומנותי, מלאכה שדרשה מיומנות רבה ודיוק.

בשנת 1881 הוא עזב את רומניה והגיע לביירות, שבה חי כשש שנים והמשיך לעסוק במקצועו.

בשנת 1886 הגיע יעקב לראשון לציון יחד עם רעייתו בתיה ואמו רייזל.

המושבה הייתה אז בת ארבע שנים בלבד, קטנה ונאבקה על קיומה.

המתיישבים התמודדו עם מחסור במים, קשיים כלכליים, מחלות ועבודה חקלאית קשה.

קנר רכש את ביתו של יוסף פיינברג, ממייסדי המושבה, החל לעסוק בחקלאות והפך לכורם.

קנר השתלב גם בחיי הציבור ונבחר לכהן כראש ועד המושבה.

ועד המושבה היה הגוף שניהל את המושבה ראשון לציון בטרם הייתה למועצה מקומית ולעיר.

הוא טיפל בענייני חקלאות, שמירה, דרכים, כספים, מוסדות ציבור והיחסים עם פקידות הברון רוטשילד.

יעקב ובתיה היו מעורבים גם בחיי הקהילה ובמעשי צדקה.

בין השאר תרמו שער ברזל לבית העלמין, כיסוי שחור לארון המתים וכלים ששימשו לצורכי קבורה.

בשנת 1900 בנו בני הזוג את ביתם המיוחד ברחוב רוטשילד.

בית קנר בשנות ה- 40. פצועים בין הכתלים. צילום מאוסף המוזיאון העירוני

הבית הוקם עם מאפיינים קולוניאליים, ובו קומת מגורים מעל מרתף גדול ומרפסת רחבה שהקיפה חלקים מן המבנה.

המרפסת העניקה צל ומשבי אוויר זרמו סביב הבית בימים החמים.

תקרותיו הגבוהות, וחלונות הקשת היפים הכניסו אור רב לחדרים.

הבית הפך במהרה למוקד חברתי ותרבותי מרכזי במושבה, בו נערכו דיונים גורליים על עתיד ההתיישבות.

בקירות שולבו כבלי מתכת שנועדו לחזק את המבנה.

בחזית אפשר לראות שני עוגני ברזל המעוצבים בצורת האותיות י' וק' – ראשי התיבות של יעקב קנר.

זוהי חתימה אישית שהשאיר בעל הבית על המבנה שבנה.

יעקב קנר נפטר בשנת 1929, בגיל כ־90, לאחר יותר מארבעים שנות חיים ופעילות בראשון לציון.

ליעקב ולבתיה לא היו ילדים, ולכן ביתם הורש למועצה המקומית לטובת הכלל ולרווחת התושבים.

לאחר מותו הפך הבית ממקום מגורים פרטי למוקד של פעילות ציבורית וביטחונית.

משנת 1929 ועד הקמת המדינה נערכה בו פעילות של ארגון “ההגנה”.

בתקופות שונות שימש הבית כמפקדה מקומית, נערכו בו אימונים בנשק קל והדרכות בעזרה ראשונה, ואף הוסתר בו סליק נשק.

בשנת 1940 החל הבית לשמש את מרכז מגן דוד אדום המקומי, שפעל בו במשך 45 שנה.

הוא שימש כמרכז הדרכה רפואי וכנקודת הזנקה לצוותי עזרה ראשונה.

פרק חשוב בתולדותיו התרחש במלחמת העצמאות.

בגלל הסכנה בדרכים והקושי להעביר פצועים לבתי החולים בתל אביב, הוקם במרתף בית חולים ארעי ובו גם חדר ניתוח.

למקום הובאו נפגעים מן הקרבות ומהתקפות באזור, ורופאים ואנשי עזרה ראשונה טיפלו בהם בתנאים קשים.

בחצר שכנה גם תחנת מכבי האש. רכבי הכיבוי והציוד חנו בחצר האחורית, מוכנים לזנק לכל אירוע חרום.

מול "בית מגן דוד" ומכבי האש חנו השיירות שנהגו לנוע ב"דרך הביטחון" מתל אביב לדרום הארץ.

אחרי שמגן דוד אדום עזב את המבנה בשנת 1985, שימש בית קנר במשך השנים גם כגלריה לאמנות וכמקום לפעילות עירונית וחממה עירונית לחברות הזנק (סטארט-אפ).

כאשר אני עובר ליד הבית כיום, אני כבר רואה לא רק מבנה עתיק ויפה. אני חושב על יעקב ובתיה קנר, על הכורמים הראשונים, על אנשי “ההגנה” שפעלו בחשאי ועל הפצועים שטופלו במרתף.

זהו בית פרטי שהפך לבית של הציבור ועדות חיה לדרך הארוכה שעשתה ראשון לציון ממושבה קטנה לעיר גדולה.

ישראל פרקר הוא המייסד העורך והמנהל של קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון עיר של נוסטלגיה"

ישראל פרקר. צילום: פרטי