יש ברחבי ראשון מבנים שהם הרבה יותר מאבן, טיח וחלונות. הם נושאים בתוכם את סיפורה של העיר.

כזה הוא בית הכנסת הגדול של ראשון לציון, הניצב כבר יותר מ־140 שנה בראש הגבעה, סמוך לכיכר המייסדים, משקיף אל רחוב רוטשילד ומלווה דורות של תושבים.

סיפורו של בית הכנסת מתחיל יחד עם סיפורה של המושבה.

ראשון לציון נוסדה בשנת 1882, ומייסדיה רצו להקים בה גם מרכז לחיים יהודיים. בית כנסת מרכזי, גדול ומכובד.

הדרך להגשמת החלום לא הייתה פשוטה. הארץ הייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, והקמת מבני ציבור חייבה אישורים שלא כולם ניתנו בקלות.

למרות הקשיים, בשנת 1884 הונח היסוד לבניין בית הכנסת, במקום הגבוה במושבה.

על התכנון והבנייה היה מופקד ברוך פפירמייסטר (1842 – 1925) , מהנדס ומתיישב מראשוני ראשון לציון.

העבודה נעצרה לעיתים עקב קשיים ואיסורים מצד השלטונות.

המבנה הושלם והפך לאחד מסמליה הבולטים ביותר של המושבה הצעירה.

בית הכנסת הגדול היום. צילום: מהאוסף של ישראל פרקר

גם הברון אדמונד דה רוטשילד היה שותף להשלמת הפרויקט. בשנת 1889, בעקבות פניית אנשי המושבה, הוקצב סכום כסף להשלמת בית הכנסת, ובאותה שנה נחנך המבנה.

בית הכנסת הגדול שימש לא רק לתפילות בשבתות ובחגים. הוא היה המרכז הציבורי והקהילתי החשוב ביותר בראשון לציון.

נערכו בו אספות, התקיימו אירועים חגיגיים, התקבלו בו אורחים חשובים, וממנו יצאו תושבי המושבה לאירועים מרכזיים.

בתקופות מסוימות שימש חלק מהמבנה לצורכי לימוד צעירים, ובסביבתו התקיימו אירועים וטקסים של תלמידי המושבה.

המבנה עצמו היה מרשים במיוחד ביחס למושבה הקטנה.

הוא תוכנן כאולם גדול ומואר ובו גם הייתה עזרת נשים. בחזיתו נמצאים חלונות גבוהים וקשתיים, ומיקומו בראש הגבעה הפך אותו לנקודת ציון שנראתה היטב למרחוק.

במרכז האולם ניצבו הבימה וארון הקודש. במהלך השנים עבר בית הכנסת מספר שינויים ושיפוצים, אך הוא שמר על אופיו ועל מעמדו המיוחד.

בין כתליו של בית הכנסת עברו גם רגעים מתוחים.

בתקופת השלטון העות'מאני, ובמיוחד בימי מלחמת העולם הראשונה, היה המקום קשור לא פעם לאירועים ציבוריים ולחששות התושבים מפני גזרות וגירוש.

אך היו כמובן גם אינספור רגעים של שמחה, תפילות חג, בר מצוות, חתונות, הקפות בשמחת תורה ומפגשים.

במשך עשרות שנים היה בית הכנסת המקום שבו נפגשו אנשים לא רק כדי להתפלל, אלא גם כדי לשוחח, להתעדכן ולחזק את תחושת הקהילה. בית הכנסת היה חלק מחיי היום יום של הילדים, המשפחות והקהילה כולה.

ראשון לציון השתנתה במשך השנים מאוד מאז ימי המושבה הראשונים. הכרמים והשדות פינו את מקומם לרחובות, שכונות, מרכזי מסחר ומגדלים. העיר הקטנה הפכה לאחת הערים הגדולות בישראל. אבל בית הכנסת הגדול נשאר במקומו, בגודלו הראשוני.

בית הכנסת הגדול היה חלק מחיי התושבים הרבה מעבר לתפילה. בימי השלטון העות'מאני שימש לעיתים מקום מחבוא ומסתור מפני חיפושי הצבא, ובאחד החיפושים אף נמלטו צעירים דרך חלונותיו.

גם ילדי המושבה הכירו היטב את המבנה: בקומתו התחתונה של בית הכנסת שכן גן ילדים, ומחלונותיו יכלו הילדים לראות את הציפורים שקיננו בקירות.

בחג ל"ג בעומר היו ילדי המושבה מתכנסים ברחבה הגדולה שלפני בית הכנסת, יוצאים בתהלוכה חגיגית, נושאים קשתות וחיצים ואף מפריחים בלונים.

הזיכרונות הללו מעניקים לבית הכנסת ממד מיוחד: הוא לא היה רק מקום תפילה, אלא מבנה שחיי המושבה התנהלו ממש בתוכו וסביבו , מילדות ומשחק ועד אירועים ציבוריים ושעות של סכנה.

וכשאנחנו עוברים לידו היום, כדאי מדי פעם להרים את הראש ולהביט בו.

מאחורי הקירות והחלונות מסתתר פרק שלם בסיפורם של הראשונים ובסיפור של ראשון לציון שלנו, החל משנת 1882 .

ישראל פרקר. צילום: פרטי

ישראל פרקר הוא המייסד העורך והמנהל של קבוצת הפייסבוק "ראשון לציון עיר של נוסטלגיה".