לפני כארבע שנים אפרת כהן התחילה לעשות טיפולי בוטוקס. "היה לי קול פנימי שאמר, 'למה את צריכה את זה?'", היא מודה, אבל הסביבה, לדבריה, דחפה אותה אל מה שנתפס כמובן מאליו. "היו סביבי חברות מאוד מטופחות שמשקיעות בעצמן ונראות מצוין. התחיל להיווצר אצלי חוסר ביטחון, שאני לא נראית מספיק".

כהן (47), תושבת ראשון לציון, נשואה ואמא לארבעה, הגיעה לפני כשנה לקליניקה לטיפולים אסתטיים. "בעל הקליניקה שכנע אותי לנסות טיפול שמחדש את הקולגן ומשפר את המרקם והאלסטיות של העור", היא מתארת את היום ששינה את חייה. "השתכנעתי, אמרתי, יאללה, חידוש קולגן נשמע כמו משהו טבעי. לא ביקשתי לראות תמונות של לפני ואחרי, לא חקרתי יותר מדי, הנחתי שהבנאדם יודע מה הוא אומר".

הטיפול אמור היה להתבצע בשלושה שלבים, במרווח של שלושה שבועות. "בתום הטיפול הראשון יצאו לי מעין עקיצות יתוש גדולות על הפנים, שהפכו לגבשושיות. שלחתי לרופא תמונה הוא אמר שזה בסדר. מרחתי משחה והמצב השתפר. לאחר שלושה שבועות הגעתי לטיפול השני, ותוך כדי ההזרקה שאלתי אותו, 'אולי אני אלרגית לחומר?'. בניגוד לטיפול הראשון, שאליו הגעתי באמונה מלאה, התעורר בתוכי קול שאמר: 'משהו לא בסדר'. המכשיר צפצף עם כל הזרקה וזה נורא כאב".

למחרת בבוקר התעוררה כהן כשפניה אדומות ומגורות וחום גופה עלה. "הרופא אמר שזו כנראה תגובה אלרגית של הגוף, ואני הייתי אופטימית, לא חשבתי על הנורא מכל. הצ'ט שלח אותי מיידית לרופא עור, וקיבלתי אנטי היסטמינים, אנטיביוטיקה וסטרואידים. אני, בנאדם שלא לוקח אפילו אקמול, יצאתי עם שקית מלאה בתרופות שנאלצתי לקחת במשך חודשים".

כמו סיגריה ששורפת את העור

העור המגורה היה רק ההתחלה, ומהר מאוד פניה של כהן התמלאו בפצעים מדולקים. בתחילה קיוותה שמדובר באלרגיה שתחלוף. לאחר חודש וחצי הבינה לדבריה שהחומר לא נועד להזרקה אלא לטפטוף אל העור לאחר פציעתו (כמו במזותרפיה), ושהריפוי לא נראה באופק.

מכאן החל מסע ארוך, שנמשך כבר תשעה חודשים, וכולל אינספור תרופות וטיפולים קשים בעלויות אסטרונומיות. "אני עדיין עוברת טיפולי לייזר מאוד כואבים והתחושה היא כמו שריפה של סיגריה על העור, שלאחריה הגלדים מתקלפים. החדירו לי צינורית קנולה מתחת לעור, כדי לשחרר את ההידבקויות, וזה כאב יותר מצירי לידה. אף אחד לא מבטיח לי שזה יעבור לגמרי. כרגע יש לי צלקות, שקעים ואדמומיות, וגם עם מייק אפ עדיין רואים את ה'בורות' בעור. אני חייבת לחדש את קרם ההגנה מדי שעה, גם כשאני בבית. אסור לי להיחשף לשמש. כל הספונטניות שלי נעלמה".

אחת ההחלטות הראשונות שכהן קיבלה הייתה לא לעצור את חייה. "בפעם הראשונה שהלכתי לאירוע הגעתי מאוחר, התיישבתי בפינה והתביישתי. אנשים שאלו, 'מה עשו לך? מה עשית?', ואני החלטתי לצאת לחופשי מההסתרה", היא מספרת באומץ. "העליתי פוסט עם התמונות של הפצעים והדלקת שהתפוצץ ברשת. אמרתי, כולם כבר ראו, עכשיו אני לא צריכה להסתיר את הפנים עם השיער והכובע. קיבלתי המון תגובות מנשים שנפגעו בטיפולים, לא יצאו מהבית ונכנסו לדיכאון".

אפרת כהן. "בהתחלה חשבתי שזו אלרגיה שתחלוף". צילום: פרטי

לא אכפת לי מה חושבים

כהן היא מנטורית להתפתחות אישית, בעלת קליניקה בראשון לציון, שמלווה גברים ונשים בתהליכי התפתחות, מודעות והקשבה לקול הפנימי.

"למזלי, בזכות הכלים שיש לי כמטפלת רגשית, עשיתי עבודה עצמית כדי להבין למה זה קרה לי ואיך זה מעלה אותי מדרגה. לקחתי את זה למקום של השראה והבנתי שקיבלתי שיעור. אני לא מאפשרת לזה להשתלט לי על החיים. אני ממשיכה לצאת, לבלות ולרקוד במסיבות כאילו אף אחד לא רואה, בלי לתת לזה לנהל אותי. כשאני יושבת מול אנשים, לא עובר לי בראש בשום צורה מה הם רואים וחושבים, זה לא אכפת לי. המסר שאני מנסה להעביר הלאה הוא שדברים קורים בחיים, השאלה היא אם אסתתר בבית, אבכה, אתבייש ואלקה את עצמי, או שאחליט לצאת ולהפסיק להתחבא.

"הבנתי שאת הטיפולים עשיתי ממקום של חוסר ביטחון, ודווקא התקלה הזאת גרמה לי לחזק אותו, להיות בסנטר, מחוברת לעצמי, ולא לעשות דברים שאני לא מעוניינת בהם. היום אני מעבירה טיפולים לנשים שמתמודדות עם חוסר ביטחון במטרה לתת להן השראה".

כהן מדגישה שהיא לא נגד טיפולים אסתטיים, "רק חשוב שתבדקי מה המניעים שלך", היא מציעה. "אם זה מגיע מתחושת חוסר פנימית, אם כל קמט גורם לך לא לאהוב את עצמך, עדיף להשקיע בטיפול בנפש לפני שתשקיעי בגוף. טיפולים צריכים לבוא מהמקום הנכון, ואם החלטת לעשות אותם תבדקי, תשאלי שאלות, דברי עם נשים שהיו והתנסו. אל תלכי סתם ככה לפי המלצה אקראית".

סיגל בר-קובץ. צילום: יורם ירון

סיגל בר-קובץ, עורכת תוכן, מרצה וסופרת. כתבה חמישה ספרים, ביניהם "מחר אולי תשתני" ו"אישה אובדת"